החזון איש לבן-גוריון על שמירת השבת: כשנמסור נפשנו, לא יהיה כוח שיתגבר עלינו

20.10.52 יום ב' א' חשוון

יצאתי הבוקר לבני ברק לפגישה עם חזון איש [...] העמדתי לפניו השאלה [...] יש יהודים כמוך וכמוני. איך נחיה יחד? איך נהווה יחידה?

חזון איש הקשיב בבת צחוק קלה ופיקחת. יש לו פנים וענינים של איש רוח [...] הוא ענה [...] מדוע מוכרח בחור צעיר לעבוד בשבת דווקא ליד ביתי? מדוע לא יכלים גם אתם לשמור שבת - כלום זה מזיק? [...] אמרתי גם אנו מוקירים השבת, ורוצים בעונג השבת, אבל תפיסתנו שונה [...] והן לא תיתכן שתאנסו אותנו [...] כלום אינו מודה שאהבת ישראל קודמת לכל? [...]

לבסוף גמר דבריו [...] יש דברים שנמסור עליהם נפשנו; אנחנו אולי מעטים, אבל כשנמסור נפשנו נהיה חזקים, ולא יהיה כוח שיתגבר עלינו.

דיבר כל הזמן ברוח טובה ורבת צחוק, בלי זעם קנאי, אם כי בלי ספק יש בו נימה קנאית, אם כי סמויה מן העין.

61 שנה להטבעת אלטלנה. בן-גוריון בראיון, 18 שנה מאוחר יותר: הייתי עושה זאת שוב באותה דרך בדיוק!

וגם "אלטלנה", שכוס תרעלתה טרם טפטפה את ארסה לחיינו עד תום, היא מקור-גאווה לבן-גוריון: "זה היה הדבר הכי חמור. הכי נורא! הייתי מצוווה לירות בה בתותח ההוא גם אתמול, גם היום! בלי חרטה! הייתי עושה זאת שוב באותה דרך בדיוק! באותה דרך בדיוק! בשביל להציל העם! ועל זה הוחלט בממשלה, באותו בוקר, פה אחד! כולם הסכימו!"

מתוך "בן-גוריון מדבר"/ראיון עם דב גולדשטיין, מעריב, 28.9.1966

הצג את האלבום כולו

להרחבה: אונייה בוערת בחוף ירושלים – גילויים חדשים בפרשת אלטלנה - הארץ

1949: הקונסול האירני לבן-גוריון: פרס מעוניינת שבתוך מדינות ערב תהיה מדינה חזקה לא ערבית

22.4.49 יום ו' כג' ניסן

בא אצלי הקונסול האירני. מברך אותנו לנצחוננו. פרס מעוניינת שבתוך מדינות ערב תהיה מדינה חזקה לא ערבית. הוא גאה על עזרת פרס (בימי כורש) ליהודים, עזרא ונחמיה הוא רואה כפרסים. הוא מבקש להחזיר פליטים פרסים - 45 משפחות בחיפה ועכו - 200 נפש, יש להם כ-36 בתים רובם בחיפה הפליטים עכשיו בלבנון, בחוסר כל, רוצים לחזור [...] הבטחתי לברר מצב הבתים ואם אפשר לפנותם, כי אין טעם להחזיר אנשים שלא ימצאו דירה. הוא ביקש גם על פרדסו של גדול פרסי, מדינאי חשוב, סיד זיא-א-דין טבא-טבאי, היה פעם בארץ, עכשיו בטהרן, אולי יהיה עוד ראש ממשלה, פרדס שלו באדמות הפקר ע"י בית-חנון, אנשינו הוציאו המשאבה והצנורות. מבקש להחזיר רכוש זה למען אפשר יהיה להשקות הפרדס.

עידכון, 14.6.2009, 10:00: נתאי פרץ, בלוגר וידיד המערכת, מדווח בטוויטר כי בידיו עדות מצולמת של מפרקי המשאבה. שמותיהם של "אנשינו" שמורים במערכת. ראו גם את הפוסט שפירסם בבלוג של סיפורי סבתא.

לכבוד שבוע הספר: שאלות משונות. תקרא בספרים ותלמד

14.1.1954

שלום רב.

1. ברצוני לשאול כמה שאלות והם: מה היא מתרת החינוך במדינה?
2. האם אפשר להגדיל את שכר עבודתם של הפועלים?
3. מדוע הערבים אינם רוצים לעקיר במדינת ישראל?
4. מדוע העולם לא רוצה לעקיר בירושלים כבירת ישראל?

מאת החניך שמואל בלומנטל

מוסד "אלוני יצחק"

דאר פרדס חנה

(שגיאות הכתיב במקור)

שדה בוקר 17.1.1954

לשמואל בלומנטל – שלום רב.

גם לי יש שאלה אליך: מדוע אתה פונה אלי בשאלות משונות?

תקרא סעיף 2 של חוק החינוך הממלכתי ותדע מהי מטרת החינוך בישראל.

תקרא בספרים ותלמד – ותקבל בעצמך תשובה לשאלותיך.

בכבוד רב

ד.בן-גוריון

בן-גוריון על שחיתות במפא"י: יש לעקור מעשי השחיתות…אבל אמרתם דברים קשים שהם יותר מהאמת

ירושלים, כ"א בחשוון תשי"ב

20.11.51

לקבוצת חברי מפלגת פועלי א"י בחיפה [...]

חברים יקרים,

קראתי דבריכם בתשומת לב. אין לי ספק שיש אווירה מורעלת בצבור, ושבחלקה היא פרי מעשי שחיתות, ובחלקה - פרי השמצה מכוונת, ובחלקה - פרי חוסר חינוך ממלכתי מצד אחד וחוסר הסברה ואינפורמציה מצד שני.

ואין לי כל ספק שיש לעקור מעשי השחיתות - אם הם רבים או מועטים, ויתכן שאינם מועטים כלל וכלל, - קודם כל בתוכנו וגם במדינה בכלל. אמנם לא תמיד זה אפשר, כי כשבאים לברר עובדות, אנשים, תאריכים, פרטים קונקרטיים - נתקלים בדברים סתמיים. או שהעובדות המסוימות אינן קיימות, או שאנשים מסרבים למסור עליהן, לפעמים מתוך פחד, לרוב מתוך הרגל יהודי נפסד שזוהי "מלשינות". הציבור לא התרגל עדיין לכך שאנו חיים במדינה יהודית, ושחובת כל אזרח לסייע לשמירת החוק ולשומרי החוק.

[…]  לשם עקירת האטמוספירה המורעלת – יש צורך לא רק בהוקעת החטאים והחוטאים. יש הכרח בתנועה חינוכית וחלוצית חדשה, שאני מקווה בוא תבוא […]

אולם אני חייב להביא צערי על קטרוג סיטוני ומופלג שיש במכתבכם: "דעתנו היא כי אמנם נתונה עתה מפלגתנו בתהליך של ירידה מוסרית מהירה, ואין מתגלים בה הכוחות הפנימיים לעמידה בפרץ". – אני מניח שהכללה מרחיקת לכת זו היא פרי מרירות מוצדקת למראה התפרקות מוסרית מתרחבת בצבור כולו, אבל אמרתם דברים קשים שהם יותר מהאמת כמות שהיא, אבל אין אדם נתפס על צערו.

עליכם להמציא כל העובדות המגונות והמפוקפקות לועדת הבקורת, כי עדיין יש דין ודיין בישראל ובמפלגה.

 

בב"ח

ד.בן-גוריון

למה חשובה התגוננות העורף? - בעקבות התרגיל הגדול

מדברי שר הביטחון בישיבת הפתיחה של מועצת הג"א הארצית. [...] ההכרח בהתגוננות אזרחית במקרה של מלחמה נובע מהאופי של המלחמה והתגוננות זו יש לה שתי מטרות עיקריות. יש לה עוד כוונות אחרות נוספות שאעמוד עליהן בהמשך דברי. ההבדל היסודי בין מלחמות בימינו ובין מלחמות בזמן העבר הלא כל כך רחוק, עד אמצע המאה ה-19, הוא שתמיד היו מלחמות בין צבאות, בין שאלה היו צבאות מקצועיים כמו בימי הביניים ובין שאלה היו צבאות עממים כמו במאה ה-19, אבל העם האזרחי עמד תמיד מחוץ לשטח המלחמה ובדרך-כלל לא שימש מטרה להתקפת האויב ולא היה צורך מיוחד, בייחוד בארצות תרבות, בהתגוננות אזרחית. לא כן המלחמה בימינו. היא טוטאלית. היא פוגעת בכל איש. היא עלולה אפילו לפגוע בתינוקות ואינה מבחינה יותר בין חייל ובין אזרח, בייחוד במלחמה האווירית. בעצם בין הפצצה מהאוויר ובין הפצצה אטומית אין שום הבדל מהותי. יהיה בזה משום עוון וסכנה, אם יחד עם התכוננות למקרה של מלחמה, יחד עם הכשרת הנוער להתגוננות בשדה הקרב, לא נאחז באותם האמצעים, העלולים להגן על האזרחים, אשר אומנם אינם משתתפים בקרב, אבל הם משמשים מטרה להתקפות האויב. הניסיון המר ממה שהיה לנו ממלחמת השחרור, מיד בלילה הראשון, הוכיח לנו האמת המרה האכזרית של אופייה החדש של המלחמה. יחד עם פלישת האויב, הופצצה עיר זו (תל-אביב) על ידי מטוסי האויב. אולם להתגוננות זו יש עוד מטרה אחת בעלת חשיבות רבה. אנו במקרה של מלחמה, נשלח את בנינו הצעירים והרעננים ביותר, הבנים והבנות, לשדה המערכה. זה מחייב שאיש הצבא שייצמא בשדה הקרב יהיה בטוח, עד כמה שדבר זה אפשרי, שהוריו וקרוביו, משפחתו, ילדיו, מוגנים ולא יהיה שרוי הדאגה גדולה. [...] אולם להתגוננות זו יש עוד מטרה אחת בעלת חשיבות רבה. אנו במקרה של מלחמה, נשלח את בנינו הצעירים והרעננים ביותר הבנים והבנות לשדה המערכה. זה מחייב שאיש הצבא שיימצא בשדה הקרב יהיה בטוח, עד כמה שדבר זה אפשרי, שהוריו וקרוביו, משפחתו, ילדיו, מוגנים ולא יהיה שרוי בדאגה כפולה. בזה יש ביוטי לכך שהדאגה לביטחון המדינה איננה דאגתו של חלק אחד של העם, חלק אשר קוראים לו בשם צבא, כי אם דאגתו של העם כולו: ביטוי לכך שקיימת מסגרת כוללת, המקיפה גם את האזרחים בלי מדים וגם את האזרחים במדים, שהם שניהם שותפים תמיד לדאגה הזאת- לביטחונה של המדינה.