יום שלישי, 14 באוגוסט 2012

לכבוד יום ההולדת ה102 לנתן אלתרמן

היתה וישנה תיאוריה, שאין לספרות ולשירה "טהורה" ענין למאורעות היום - אלא לאהבה, לשמש, לכוכבים, לגורל, לעצב, לשמחה, לחיים, למוות בהפשטתם. אני רואה אחד מגילויי גדולתך הספרותית והשירית שאתה נזקק דווקא לעניני דיומה ואתה מצליח מאין כמוך לתת להם ביטוי מוצק, פיוטי, קוסם ומעלה כאשר לא עשה זאת אף אחד ממשוררינו (עד כמה שידיעתי מגעת), ולא נגרע לפי עניות דעתי מיפיו וחנו ושיריותו האמתית ובת-הקיימה של שירך על-ידי המגע המידי, הקרוב והבלתי אמצעי של ההופעה או המאורע שאתה הופך בקסם המוסתורי של עט המשורר לפנינה ספרותית. בזאת אני רואה לא כושר פיוטי יחיד במינו, אלא תכונה אנושית נעלה של אדם החי בכל רמ"ח אבריו ונימי נפשו את החיים מסביבו כשהם רוטטים בהתהוותם ועשייתם ללא רווח ומרחק זמן ומקום- וכאלכימאי מומחה הוא הופך מטבעות פרוזאיות וכאילו זולות אלה לאבנים יקרות שזהרם לא כהה לשנים רבות (חוששני להגיד לנצח, - כי זהו מושג לא נתפס במוחי). ואני רואה בשירתך מזיגה בלתי שכיחה של כושר אמנותי עצום עם אישיות גדולה ונפלאה הערה מעין כמוה למעשה הנעשה יום יום, ויודעת לתפוס במהירות אינטואיטיבית חשיבותו או הפסדו, ולגבש תפיסה זו בשפת-קסמים המובנת אפילו להדיוטים כמוני.


מתוך: הזקן והעם, עמד 64.