‏הצגת רשומות עם תוויות ביטחון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ביטחון. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 28 בספטמבר 2016

"מיניתי החבר שמעון פרס לסגן מנהל משרד הבטחון...", עם פטירתו של שמעון פרס

באחד מימי שנת 1940 נסעתי במכוניתי לחיפה. לנסיעה זו הזמנתי את מזכיר הנוער העובד בן ה-17. הנער היה נרגש ושתק במשך רוב הנסיעה. גם אני שתקתי במשך זמן רב ודיברתי אתו מעט על פועלו של טרוצקי ברוסיה הסובייטית. הוא לא השיב אך ראיתי שדברי הותירו בו רושם. הייתה זו פגישתי הראשונה עם שמעון פרס, שלימים היה לאחד האנשים הקרובים אלי ביותר. והנה כשבגר הנער מיניתיהו לתפקיד במשרד הבטחון. כמוני, גם שמעון לא היה איש צבא, אך הוא למד והכיר היטב הכוח הצבאי.
בשנת 1952 מיניתי את שמעון לסגן מנהל במשרד הבטחון ושם הוא החל את דרכו הפוליטית הענפה. ראו את מכתב המינוי שכתבתי:






















שמעון היה חבר קבוצת אלומות בזמן הזה ולכן ביקשתי הקבוצה להואיל ולשחררו מעבודות המשק לעבודתו הממלכתית:

































בהמשך ראיתי אותו האיש המתאים לקדם מימוש החזון לנגב בהקמת גופי המחקר ומדרשת שדה בוקר:


שמעון ואני הלכנו ביחד דרך ארוכה ומקומו בהיסטוריה של עמנו הוא מקום של כבוד. 
שמעון העז, התמיד והצליח.



יום שני, 26 בספטמבר 2016

"יוכלו התנין והרהב לרודן המצרי...", לרגל כניסת הצוללת "רהב" לשירות מבצעי

שלום רב
בחודשים האחרונים למדתי על הגעתה של צוללת חדשה לשירות חיל הים, הצוללת "רהב". ידוע לי גם שלפני שנים מעטות התקבלה לשירות הצוללת "תנין". הרשו לי, בעיקר הקוראים הצעירים מביניכם, להזכיר שאין זו הפעם הראשונה שמתקבלות לשירות חיל הים הצוללות רהב ותנין. בשנת 1958 רכשנו שתי צוללות מצבא בריטניה והכשרנו אותן לשירות בצה"ל. עד שהתפרסמה הידיעה באופן רשמי, ריחפו שמועות בדבר רכישת הצוללות. עיתון "חרות" ניצל הזדמנות זו לנגח אותי, אך אין אני רואה בכך אלא זוטא (חרות, 29.12.1958):
















החשוב הוא שהבאנו הצוללות וחיזקנו בטחוננו הצבאי. בטקס קבלת הצוללת "רהב" לא יכולתי להשתתף, אך שלחתי אגרת ברכה, אותה תוכלו לקרוא בקישור הזה.
 שיח ציבורי התחולל לא רק על ערכן הבטחוני של הצוללות החדשות אלא אף על שמותיהן. מובן, ששמחתי על השמות הקושרים את עתידנו עם שורשינו מימי התנ"ך – הלא "תנין" ו"רהב" היו יצורים ימיים אימתניים שהוזכרו בתנ"ך. הנה כאן מכתב ששלחתי לאזרח שרצה לערער על השמות:


את  המאמר מן התלמוד על פירוש השם רהב הוריתי לקבוע על סיפון הצוללת, כפי שקראתם בוודאי ב"דבר" ב-12.11.1958.

ואסיים בברכה לרגל השנה החדשה:

תעזו, תתמידו, תצליחו!

יום ראשון, 10 במאי 2009

תקציב 1952: בן-גוריון מקצץ בביטחון. הרמטכ"ל מתפטר

צבא הוא ביסודו ובדרך כלל בזבוז כסף בכוח אדם. אך מעין בטוח מאש, גם במקרים מסוימים מונע אש (לפעמים גם מדליק שרפה). במדינות מתוקנות הוא גם מוסד חינוכי במידה ידועה, אצלנו הרבה יותר. מכשיר חלוצי, מנחיל לשון, מקנה ידיעת הארץ, מאחה קרעי שבטים, מעלה הכרח האדם,מחנך להתישבות, מטפל בעליה - חורג ממסגרת הבטחון, כשם שהבטחון חורג ממסגרת הצבא, כי גם עליה והתישבות הן ביטחון [...]

ולכן ארגון הצבא יש לכוון לקראת קיום בטחון שוטף, הגברת הפוטנציאל בשנים הבאות יש לקצץ שיא האזרחים, משרתי קבע וימי אמונים של מילואים.

יומן בן-גוריון, 13.2.1952

אינפלציה של צבא קבע לא רק יעלה לנו ביוקר, לא יהיה רק הרס במובן כלכלי וכספי, אלא יהיה לדעתי גם הרס הצבא. אינפלציה כזו פירושה שנקח לצבא הקבע כל אדם אשר ימשך לשם אם יבטיחו לו שיכון, מעמד, או זכויות אחרות. אנשים אלה יהוו סכנה לביטחון ולמדינה

ישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י, 24.7.1952

בעקבות התנגדותו של הרמטכ"ל יגאל ידין לקיצוץ בתקציב הביטחון, שהביאה בסופו של דבר להתפטרותו, כתב לו בן-גוריון את הדברים הבאים:

קראתי דבריך מאתמול – בצער ובהוקרה [...] נדמה לי שאינך רואה התמונה כמו שהיא. אני מאמין בהחלט לדבריך האחרונים, ואין בדעתי לתת לך להשתחרר מתפקידך. [...] ביטחון מדינת ישראל אינו עומד על הצבא בלבד [...] אסור שכוחות הבטחון יערכו רק מתוך ההנחה שבכל רגע עלולה לפרוץ מלחמה [...] יש הכרח לקצץ כעשרה מיליון מתקציב הביטחון [...] זה יתכן בקיצוץ צבא הקבע, העובדים האזרחים, קימוצים במילואים, וניצול יותר יעיל של נח"ל [...] אין מנוס מעובדות! [...] אני בטוח שדבר זה יתכן, כי הוא הכרחי.

שלך

ד. בן-גוריון