30.4.1967
אישי הדגול,
קראתי בעיתון "מעריב" […] חלק מדברי כבודו.
כ"צבר" ישראלי ברצוני להעיר מספר הערות.
א. בדבריו כב' כמעט אינו מזכיר את המלה "את" […] מבין אני כי לעתים רחוקות אפשר להשמיט את ה"את" אך אין לעשות זאת לשיטה קבועה […] בכלל כל עניין ה"השמטה" אינו מוצא חן בעיני. מה חטאה ומה פשעה של המלה הקטנה והחשובה הזאת שרוצים להשמידה?
בתודה מראש ובהערצה
עמוס פריש
(בן י"ד שנה)
שדה בוקר, 4.5.1967
לעמוס פריש – שלום,
מחוסר זמן אענה לך בקצרה על שתי שאלותיך: -
"את" – היא לפעמים הכרחית, לרוב מיותרת, אבל רשות ולא חובה. אם תאמר: ראובן הכה שמעון, לא ברור מי הכה את מי. אם ראובן את שמעון, או שמעון את ראובן, ולכן דרושה המילה את. אבל לא תמיד. עיין בפרשת בראשית, כשקראו שמות לילדי יעקב […] לגבי שבעה נאמר ותקרא שמו – בלי את, ורק לגבי ארבעה כתוב ותקרא את שמו. ז"א, "את" היא רשות ולא חובה (יש עוד דוגמאות למאות)
בב"ח,
ד. בן-גוריון
