"נחוצה מחדש עליה שניה, לא מחוץ לארץ אלא מהארץ": לרגל ציון 60 שנה לאזרוח יטבתה ב-23.12.1957

ב-23.12.1957 עשיתי הדרך מתל-אביב לדרום הערבה. טסתי לאילת ומשם נסעתי ליטבתה, שם קיימו צעירי יטבתה טקס לציון הפיכתם מהאחזות נח"ל לקיבוץ מן המניין. כיבוש השממה היה למשימה החשובה של נוער המדינה ויטבתה הייתה אבן דרך בהגשמת חזון זה. הטקס נקבע בתחילה לאוקטובר באותה שנה, אלא שלצערי, רימון שהושלך בכנסת פצע אותי ולא איפשר לי להשתתף בטקס. בני המשק נאותו לדחותו.

הדברים שנשאתי שם נזכרים עד היום בתולדות הקיבוץ, אם כי לא בהכרח מהסיבות הנכונות. לדעתי, חלק מחברי הקיבוץ חשים עלבון עד היום מתמצית הדברים שהסתכמו בשני משפטים:

גם ב"מעריב" לעגו על חשבון הנאום הקצר:

אני, על כל פנים, התכוונתי לכל מילה שנאמרה. וממילא נשאתי נאום ארוך בטקס של איחוד הקבוצות והקיבוצים שנערך בתל-יוסף ב-20.10 באותה שנה, בו התקבלה יטבתה לתנועה. שם אמרתי הדברים הבאים:

והיום נכון הדבר כמו לפני 60 שנה, בשינוי קטן – את התנופה החלוצית יש לרתום לא רק ליישוב אלא לבנייתה של חברת המופת שעליה אנו אמונים ולהדברת השממה הממשית והרוחנית.

וגם אתם ואתן, קוראי – תעזו, תתמידו, תצליחו!

תמונה מביקורי ביטבתה ב-1957

"ירושלים היהודית היא חלק אורגאני ובלתי-נפרד ממדינת ישראל": לרגל ההכרזה על ירושלים כבירת מדינת ישראל, 5.12.1949

ב-22.11.1949, במהלך דיונים רבים באו"ם בדבר מעמדה של ירושלים, הציעו האוסטרלים במפתיע לקבוע כי ירושלים תהיה נתונה לשליטה בין-לאומית. לשר החוץ, שרת, כתבתי אז שאם נעמוד בפני הברירה לצאת מירושלים או מאו"ם – נבכר לצאת מאו"ם.

בעוד האו"ם דן בהצעה האוסטרלית, החלטנו להקדים תרופה למכה ולהכריז על ירושלים כבירתנו הנצחית. אם תרצו לקרוא נימוקי ועמדתי מול ההצעה האוסטרלית באו"ם, תוכלו ללחוץ על הקישור הזה. בין השאר אמרתי שם כי

"אנו רואים חובה להצהיר, שירוש­לים היהודית היא חלק אורגאני ובלתי-­נפרד ממדינת­ ישראל – כשם שהיא חלק בלתי­-נפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ומנשמת עמנו. ירושלים היא לב ­לבה של מדינת ­ישראל. אנו גאים על כך, שירושלים נתקדשה גם בעיני בעלי דתות אחרות, וברצון ובנפש חפצה נבטיח כל הסידורים וההקלות הדרושים, שכל בעלי הדתות האחרות יספקו צרכיהם הדתיים בירושלים ותינתן מצדנו כל העזרה לאו״ם להבטיח סידורים אלה".

ההודעה שלי בכנסת הפתיעה את הסיעות השונות, אך התקבלה כמובן ללא קושי. במיוחד הופתעו יריבותי הפוליטיות, מפ"מ משמאל ו"חירות" מימין, שרצו להשתמש בירושלים כדי לנגח הממשלה בראשותי. ועל וילנר, נציג מק"י לא אכביר במילים. תוכלו לקרוא על כך ביומני מאותו היום:

 

ההצעה האוסטרלית התקבלה כמה ימים אחר כך וקיבלה את הסימן 303 (IV). מעמדה הבין-לאומי של ירושלים כבירת ישראל לא הוכרע גם לאחר מותי. החלטה 181 מכ"ט בנובמבר קבעה את ירושלים במעמד בין-לאומי אך קבעה גם תוקף למעמד זה. באין החלטה אחרת, החליטה כנסת ישראל ב-1980 לקבע בחוק את מעמדה של ירושלים.

כידוע, היום צפוי נשיא ארה"ב להודיע על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ובכך להכיר מעשית במעמדה כבירה. אם הייתם שואלים לדעתי, הרי שהבעתי אותה כבר בספרי "מדינת ישראל המחודשת". שם (עמ' 403-404) כתבתי בקצרה על גורל הצעה שהצענו אנו באו"ם, על הכרה בירושלים כבירה:

"כשנתקבלה טלגרמה ממשלחתנו באו"ם שהצעתנו בדבר ירושלים יש לה סיכוי של קול אחד בלבד, הקול של משלחת ישראל, טילגרף ראש הממשלה חזרה שלדעתו מספיק הקול האחד במקרה זה".

במקרה זה אין, לטעמי, משמעות גדולה להכרה של מי מאומות העולם, אלא רק למעשינו אנו.

תעזו, תתמידו ותצליחו!