יום שני, 8 במאי 2017

"והיה לי עצוב מאד ביום הנצחון השבוע...": לרגל ציון סיום מלחמת העולם השניה


קוראות וקוראים יקרים
היום מציינים באירופה וברחבי העולם סיום מלחמת העולם השנייה. כשנסתיימה המלחמה שהיתי בלונדון בניסיון לקדם ענייננו המשותף להקמת המדינה. ויצמן ואני דחפנו לקידום תכנית בילטמור. סיום המלחמה היה חשוב וסימל תקופה חדשה שייחלנו לה בכל מאודנו, אך בכלל לא הייתה בו שמחה עבורי. הנה דף מיומני מאותם ימים:














לפולה, שנשארה בארץ, כתבתי כעבור כמה ימים על התכניות להמשך, הנסיעה המתוכננת לאמריקה, הדאגה לעמוס המשרת בצבא הבריטי וכמה ידיעות ממחנה הריכוז דכאו. הפעם מצאתי לנכון לפרסם את מכתבי במלואו ואקווה שיותר משתחשיבו זאת לגנותי, תמצאו בו עניין (לחצו להגדלה):
עם כל הקושי והזוועות שנתבררו עם סיום המלחמה, ידעתי שהמבחן האמיתי והמכריע של תנועתנו נמצא לפתחנו כעת. אתם יודעים, בוודאי, שחרף הקשיים והמכשולים עמדנו במשימה והקמנו המדינה.
וגם אתם, קוראים וקוראות – ודאי הצבתם מטרות גדולות לחייכם וודאי יערמו מכשולים בדרככם, אך בכל זאת: תעזו, תתמידו, תצליחו!








יום ראשון, 9 באפריל 2017

"עלי להיות בחגים עם חברי בשדה בוקר...": לרגל חג הפסח

קוראי היקרים
חג הפסח המתקרב מזכיר שוב אחד הסיפורים החשובים בתולדות עמנו – סיפור יציאת מצרים. בבלוג זה כבר כתבתי על פסח כמה פעמים, אך לא מיותר לשוב ולהזכירו. 
יש חוקרים מודרניים שכופרים ביציאת מצרים משום שאין לה זכר בכתבי מצרים, אבל אין אדם צריך להיות מאמין עיוור או כפוף למסורת הכתובה בשביל להבין שיציאת מצרים היא עובדה היסטורית בלתי-מפוקפקת. דבר שנחרת כה עמוק בהכרת העם, ושהדיו נשמעים כמעט בכל ספרי הנביאים ובכמה מספרי הכתובים – אין ספק שהיה מאורע היסטורי ומאורע מרכזי בתולדותינו.
(מתוך הרצאה בפני אגודת העיתונאים, 12.5.1960, עיונים בתנך עמ' 243).

בעת שבתי בביתי שבשדה-בוקר, הוזמנתי לא אחת לחוג הפסח במקומות שונים. לכולם השיבותי תשובה דומה – אני עורך הסדר בשדה-בוקר עד שסביבותיו יוריקו.
ולמפקפקים מביניכם, אצרף שתי תשובות כאלו – האחת לחברי עין-חרוד איחוד בשנת תשי"ח

והשנייה לחברי כנרת בשנת תשכ"א:

בואו לטייל בפסח בנגב ותראו שאמנם הנגב לא כולו ירוק, אך היישובים פורחים ומשגשגים.
ואסיים, כרגיל בברכת תעזו, תתמידו, תצליחו!  

יום שני, 13 במרץ 2017

"מסופקני אם מסע ההשמצה נגד הצבא ודברי הרכילות אשר סופרו לרבנים מתאימים לצו האמת של התורה והנביאים": על גיוס נשים דתיות



נושא מעמד האישה בחברה שלנו העסיק אותי עוד לפני שהקמנו המדינה. אחרי הקמתה רצינו, אני וחברי, לעגן העניין בחוקי הכנסת. על חוק שיווי זכויות האישה כתבתי בעבר, והיום ארצה לעסוק בנושא אחר אך באותו עניין.
כהיום, גם בשנים הראשונות של המדינה עסקנו בשאלת גיוס הנשים הדתיות לצבא. רבנים ומנהיגים של מפלגות דתיות פנו אלי בנושא והביעו לא אחת הסתייגותם הנחרצת לעניין. הנושא עוגן לבסוף בחוק שירות בטחון (1949), בו קבענו כי בת שתצהיר על היותה דתית ושאינה יכולה מבחינה מצפונית לשרת בצבא, תהיה פטורה משירות צבאי (סעיף 11 ס"ק ד').

בשנת 1951 חזרנו לדון בנושא לאור טענות שבנות רבות מנצלות המצב ומצהירות הצהרה כוזבת כדי לזכות בפטור. ושוב נשמעו טענות הרבנים. תגובה חריפה במיוחד קיבלתי מאת כמה רבנים של אגודת ישראל (8.2.1951?):

כמובן שאני דוחה בשאט נפש את ההתייחסות לטוהר הבנות כאל "רכשונו האחרון".

והנה דברים שהשיבותי אני בדיון בכנסת ב-5.3.1951:

 אלו הדברים כהווייתם ואני בטוח בנכונותם כאז כן היום. אני מאמין שאין להפלות בישראל אדם על רקע השקפתו הדתית ולא נתתי אז יד להפליה כזו. קיבלתי על כך גם הערכתו של הגאון חזון איש. אולם, לא נתתי יד גם להפליה מן הצד השני, כזו שתפטור נשים דתיות מכל פעולה למען החברה והמדינה וחיפשתי את דרך המלך.

ואתם, גם נוכח סערות ודברי בלע: תעזו, תתמידו, תצליחו!

יום ראשון, 12 במרץ 2017

"מכיוון שלא פחדתי מנפילה - לא נפלתי": על עמידת הראש שלי


היום פורים ובמקרה נודע לי שבצריפי שבמדבר רוצים לשבור שיא ישראלי בעמידה על הראש. אני, כידוע לכם, נהגתי לעמוד על הראש. אך לא עשיתי זאת סתם כך, מתוך רוח שטות, אלא בהמלצתו של ד"ר פלדנקרייז. הוא הדריכני ורצה ליישר שריריי הכואבים. פלדנקרייז הציב לי אתגר בדמות עמידה על הראש. ב-15.9.1957 כתבתי לבתי רננה מכתב מן הנופש במלון השרון, ששהיתי בו עם פולה, ובו כתבתי כך:

 


ולוואי שגם מנהיגי המדינה בימינו ידעו להעז ולהאמין שהם יכולים לעשות דבר מה מבלי לחשוש מהנפילה.

וגם אתם, קוראי הוותיקים והחדשים – תעזו, תתמידו תצליחו!

יום ראשון, 19 בפברואר 2017

דברים לרגל עשור למעריב, 14.2.1958: "עתון יש ביכלתו לעצב במידה מסוימת דעת הקהל..."


השבוע לפני 69 שנים נוסד עתון מעריב. בחג העשור למעריב, ביקש אותי עורך העתון לתרום מפרי עטי וכן עשיתי בחפץ לב. הנה כמה דברים שכתבתי אז על העתונות ותפקידיה, שאולי קוראי ימצאו מעניינים גם היום, בעידן הפוסט-אמת והחדשות המזויפות (לחצו להגדלת התמונה):






ואם עתונות ביקורתית היא מסימני הדמוקרטיה, הרי לכם כתבה ממעריב באותה שנה, שבה לא חסכו ממני ביקורת, דווקא על ענין יחסי לחופש העתונות. גם אני לא אחסוך מכם, קוראי הנאמנים, את עובדת היותי מושא לביקורת - הקליקו כאן לקריאת הכתבה במעריב.


ולכם, קוראים חרוצים, אאחל כפי שאיחלתי לבני ובנות יטבתה:
תעזו, תתמידו, תצליחו!







יום ראשון, 29 בינואר 2017

"לא מצאתי בשום ספר האהבה שנתגלתה לי בחיי פולה": 49 שנים אחרי מות פולה

ב-29.1.1968 מתה פולה.
את פולה פגשתי בעת גלותי בניו-יורק בשנת 1915. נישאנו ב-1917 והבאנו שלושה ילדים לעולם. היא ליוותה אותי גם כשזה לא היה קל ולעתים קרובות ביטלה את רצונותיה הפרטיים לטובת התמיכה בי ובמפעלנו הלאומי.
בשנת תשי"ז הקדשתי לה את אסופת דברי, "חזון ודרך" ה':
 
ההתלבטות היכן תיקבר פולה הייתה בעצם ההתלבטות לגבי מקום קברי שלי. לעמוס, בני, וליהושע כהן, ידידי בשדה-בוקר, הראיתי את המקום - שלוחה היורדת לנחל צין וצופה על הבקעה והמצוק. הם ניסו להניא אותי מבחירה זו, אך התעקשתי שזה יהיה המקום. את עמוס שאלתי: "תגיד עמוס, מי ישכב פה? אני או אתה?". המקום נבחר והוכן לקבורה.

בקיץ של אותה שנה החלפתי מכתבים עם הסופר חיים הזז. בסיומו של אחד המכתבים כתבתי לו הדברים הבאים (לחצו להגדלת התמונה):
קוראי היקרים, גם ברגעים קשים בחיים: תעזו, תתמידו, תצליחו!


ואם תרצו ללמוד עוד מעט על פולה ועל יחסי אליה, בקרוב תוכלו לצפות בסרט "בן-גוריון, אפילוג" של הבמאי יריב מוזר (אנחנו מופיעים שם אפילו בצבע).

יום חמישי, 19 בינואר 2017

לרגל יום הלשון העברית: "...אחד מעמודי התווך עליו נשען הבית השלישי בבניינו"


קוראי היקרים
היום תציינו ודאי את יום הלשון העברית, הוא גם יום הולדתו של אליעזר בן-יהודה. אני לא הייתי הראשון לזהות את הקשר בין פעילות ציונית לבין חידוש השפה העברית, אך פעלתי בשדה זה עוד בהיותי נער בן 14 בעיירתי פלונסק:


הקרב הפרטי שלי על הנחלת השפה העברית היה גם לעניין לאומי. המאמץ הזה נטל ד"ר בן-יהודה על כתפיו והערכתי הרבה נתונה למורות ולמורים אשר הנחילו השפה לפעוטות. הנה כאן דברים שנשאתי בכנס היובל להסתדרות המורים, ביום ה' באלול תשי"ג:
"אליעזר בן-יהודה איש ירושלים וחבריו המעטים הגו רעיון אוטופיסטי זה וגם הפעילו אותו בחייהם הפרטיים - עוד לפני קום הסתדרותכם. אבל בלי המחנך העברי, בלי מלאכתו הנאמנה והיוצרת של המורה ושל הגננת, לא היה רעיון זה יוצא מגדר הזיה ונסיון של יחידים, ולא היה נהפך לנחלת העם. הלשון העברית שכאילו נתאלמה מאז הלכנו בגולה ונחנטה בספרים דוממים - הושב לה כוח הדיבור וכשרון הצמיחה על ידי המורה העברי במפעלו החינוכי המבורך, אשר שם אותה בפי תינוקות וילדים, ועל ידי כך - גם בפי העם. זה היה אחד ממעשי בראשית המופלאים אשר הכשירו תקומת ישראל בימינו, ואחד מעמודי התווך עליו נשען הבית השלישי בבנינו"

עבודתם של רבים ואני ביניהם, הפכה החזון הגדול למציאות. וגם אתם, קוראי הנאמנים -
תעזו, תתמידו, תצליחו!