"לא בזריקת מרה, לא בקפדנות, אלא בנועם ובתוכחת אהבה כובשת ולא מרגיזה": מעט על הורות

אתם יודעים בוודאי שהייתי מזכיר ההסתדרות ויו"ר הנהלת הסוכנות וגם ראש הממשלה ושר הבטחון. אבל תפקיד אחד בחיי מילאתי בהנאה מרובה, גם אם הוא הציב בפני קשיים גדולים מבכל שאר תפקידיי – אבא. וברשומה זו ארצה לחשוף מעט את החלק הזה בעולמי. אני בוודאי לא יכול להשיא עצה כמומחה להורות, אך אני בהחלט גאה באופן שבו חינכתי בנותיי ובני.

בחורף 1938 שהיתי בלונדון כדי לשאת ולתת עם שלטונות המנדט בענייני היישוב. כרגיל, החלפתי מכתבים על כל בני המשפחה. האמנתי שלהיות אב אין פירושו להפריד בין שאר תפקידיי לתפקיד זה. לרננה בת ה-13 כתבתי הדברים הבאים:

פולה הייתה אמנם זו שהייתה תמיד עם הילדים, אבל גם מרחוק רציתי להנחיל לבנותיי את הדרך להתגבר על המחלוקות ביניהן. אולי גם אתם, כהורים או כאחים, תוכלו למצוא עניין בחלק מהדברים שכתבתי לגאולה בת העשרים:

כאבא, לא האמנתי בהפרדה בין תפקידיי השונים ואף לא הייתה סתירה בין היותי מנהיג מדיני להיותי איש משפחה. אמנם, לא תמיד היה הדבר קל, אבל שמרנו גם מרחוק על קשר הדוק ורציתי שילדיי לא יסתירו דבר ממני, כפי שהשתדלנו גם פולה ואני לעשות.

ולכם אאחל, גם אם הדבר לא קל – תעזו, תתמידו, תצליחו!

"מכיוון שלא פחדתי מנפילה - לא נפלתי": על עמידת הראש שלי

היום פורים ובמקרה נודע לי שבצריפי שבמדבר רוצים לשבור שיא ישראלי בעמידה על הראש. אני, כידוע לכם, נהגתי לעמוד על הראש. אך לא עשיתי זאת סתם כך, מתוך רוח שטות, אלא בהמלצתו של ד"ר פלדנקרייז. הוא הדריכני ורצה ליישר שריריי הכואבים. פלדנקרייז הציב לי אתגר בדמות עמידה על הראש. ב-15.9.1957 כתבתי לבתי רננה מכתב מן הנופש במלון השרון, ששהיתי בו עם פולה, ובו כתבתי כך:

 

ולוואי שגם מנהיגי המדינה בימינו ידעו להעז ולהאמין שהם יכולים לעשות דבר מה מבלי לחשוש מהנפילה.

וגם אתם, קוראי הוותיקים והחדשים – תעזו, תתמידו תצליחו!