יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

העולם צמא לחברה חדשה. מאיתנו לא ייבצר הדבר לבנותו

בעקבות פרסום דו"ח עמותת אדוה על הפערים החברתיים בישראל:

במאזן הכוחות העולמי מדינת ישראל היא כמעט כמות מבוטלת. ואין בידנו להכריע הכף בזירה הבינלאומית, אבל יש בידינו להראות לעולם דרך חיים חדשה, שהיא גם מורשת חזון נביאינו וגם מבצע טובי חלוצינו מאז החילונו לבנות הבית השלישי.

ניצור חברה בלי ניגודים פנימיים; חברה המבטלת את הסדרים המפלגים אותה: חלק החי חיי מותרות ושפע, וחלק החי חיי מחסור ועוני; חברה ההורסת המחיצה בין עבודת הרוח ובין עבודת הגוף; חברה שהורסת המחיצה בין הקנין ובין העבודה.

[…] העולם כולו צמא לחזון חיים חדשים, לחזון חברה חדשה. מאתנו לא ייבצר הדבר לבנותו.

מעמדנו בעולם, בעם היהודי, בתוכנו אנו – תלוי באמון ובכבוד שנצליח לעורר, בתוכנו אנו ומחוצה לנו. לא נתחרה בעמים אחרים ולא נשתוה אליהם בעושר, בכוח, במספר; בכל אלה הוגבלנו וצומצמנו בגזירת ההשגחה ההיסטורית, אין בידינו לקרוע רוע הגזירה. בדבר אחד אנו מסוגלים לעלות על כל עם אחר: בעיצוב חברה חדשה.

בהקמת המדינה עלינו על הר תלול. אין לנו עוד הברירה לעמוד במקומנו: או שנתגלגל במורד עד לתהום, או שנתקדם במעלה ההר עד הפיסגה.

קאריירה או שליחות? נאום דוד בן-גוריון בכנס תלמידים, שיח מוניס

10 ביוני 1954

חזון ודרך ה, עמ' 213-214

יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

פולמוס ללא פשרה על מעמד הדת במדינה – חומר נפץ לאומי

ישראל היא מדינה דמוקראטית, ולא יתואר קיומה בלי משטר דמוקראטי הבנוי על חירותם והכרעתם החופשית של תושביה. יש אדוקים המאמינים בתום לב שיבוא יום והקב"ה יטהר לב העם וכל יהודי יהיה מאמין וחרד כמוהם. ויש חפשים שבטוחים כי הזמן יעשה מה שלא עשה השכל, ובימים יבואו כולם יהיו כמוהם.

[...] הסידור הקיים הוא פרי פשרה, שאין בה כמובן להניח כל הדעות, כדרכה של פשרה; פשרה זו נתקבלה לשם מניעת מלחמת הדת, גם מלחמה לדת וגם מלחמה בדת, העלולה לפגוע קשות במיזוג הגלויות, העומד ברומה של המדינה. התמדת הפשרה מותנית במידת הסובלנות והכבוד ההדדי שבעלי השקפות מנוגדות בעניני דת ורוח מסוגלים לגלות מתוך אהבת ישראל משותפת. מעמד ממלכתי למשרד רבנות במדינה שהתחייבה על חופש מצפון ודת, ושיש בה גם מפלגות דתיות הנושאות נפשן לשלטון הדת, וגם אוהבי מסורת וחרדים השוללים שלטון הדת וגם ציבור רחב של חופשים בדעות, - הוא שדה מוקשים שההליכה בו אינה מובטחת מפגעים וסכנות.

[...] כשרון פשרה הוא תנאי חיוני לקיום של כל ציבור, ארגון ומדינה. גם מדינה מבוססת ויציבה זקוקה לכשרון הפשרה בענינים שאינם מחייבים הכרעה דחופה וסופית. מדינת ישראל זקוקה לכשרון זה פי כמה [...] פולמוס ללא פשרה על מעמד הדת במדינה או נסיונות של כפיה בעניני הדת עלולים לשמש חומר נפץ לאומי, ובמקרה הטוב ביותר, יעכבו תהליך ההתמזגות הפנימית.

נצח ישראל, חזון ודרך ד, עמ' 280-277

יום ראשון, 29 בנובמבר 2009

כ"ט בנובמבר 1947: "רשימת המכולת" של בן-גוריון

יומן בן-גוריון

ט"ז כסלו

29 בנובמבר 1947

יום שבת

 

נפלה הכרעה 33: 13: 10

ממשלה חוקה
שם משפט
בירה נמלים
תקציב שדות תעופה
משטרה מחוזות
משדר כספים
צבא מטבע
שרותים המנון
פקידות  

 

נפלה ההכרעה

עוד על כ"ט בנובמבר באתר הכנסת

יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

מתוך צוואתו של דוד בן-גוריון

  צ ו ו א ה

אני הח"מ, דוד בן גוריון, ברצוני לקבוע מה ייעשה ברכושי, לאחר מותי, מצווה בזה:

א. ברצוני שביתי בתל-אביב, והספריה והרכוש המצויים בו, למעט חפצים וכלים אישיים, ישמשו כספריה וכמכון למחקר תולדות הקמת-המדינה ומלחמת השחרור. כן בקשתי כי מקום מגורי בשדה בוקר והספריה הנמצאת במקום, יישמרו וישמשו לאותן המטרות.

בקשתי היא שממשלת ישראל תקבל על עצמה האחריות לקיום משאלותי אלה, ולצורך זה אני מוריש לה את הרכוש הנ"ל.

[…]

 

00001772700010000177270002

רעיונות לטקס ליום בן-גוריון באתר המכון למורשת בן-גוריון

יום שלישי, 3 בנובמבר 2009

השבוע לפני 92 שנה, הצהרת בלפור. בן-גוריון: אין ארץ נקנית לעם אלא ביסורי עבודה ויצירה

הפלא הגדול קם ויהי. הגדולה שבמעצמות, אשר חיל צבאה הולך ומתקרב לשערי ירושלים, הכריזה רשמית על 'יסוד בית לאומי לעם העברי בארץ-ישראל' […]

אחרי 35 שנה של מפעל חלוצי בארץ*, שהוכיח בעליל את כשרון העם היהודי לקומם הריסות ארצו; אחרי 20 שנה של הסברה לאומית ופוליטית […] – הכריזה האדירה שבמדינות העולם שהיא מכירה רשמית בקיום האומה העברית ומתחייבת לסייע להקמת ביתה הלאומי בארץ-ישראל.

אנגליה לא החזירה לנו את הארץ […] אין ארץ נקנית לעם אלא ביסורי עבודה ויצירה, מאמצי בנין והתיישבות. אנגליה הגדילה לעשות: היא הכירה בקיומנו כאומה פוליטית ואישרה את זכותנו לארץ. העם העברי בעצמו חייב להפוך זכות זו לעובדה חיה וקיימת, חייב בגופו ובנפשו, באונו ובהונו להקים את ביתו הלאומי ולבצע את גאולתו הלאומית עד תומה.

מתוך מאמרו של בן-גוריון בעיתון 'פועלי ציון', נובמבר 1917

*בזכרונותיו כותב בן-גוריון כי ציין 35 שנה של מפעל חלוצי מהקמת ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה ב-1882, אולם "בלי כל יסוד התעלמתי אז מיסוד פתח תקווה […] כי פתח תקווה הוקמה ב-1878, ומיסוד מקוה ישראל שהוקמה ב-1870

יום ראשון, 1 בנובמבר 2009

יוני 1967: בן-גוריון על 'נאום הר הצופים' של רבין: זה היה יותר מנאום מוצלח

שדה-בוקר, 28.6.1967

יצחק יקר -

בנסעי הנה שמעתי במכונית נאומך באוניברסיטה לאחר קבלת תואר ד"ר כבוד. בצדק הדגשת התגאותך במפקדים ובחיילים של צה"ל, אולם אני גם התגאיתי בנאומך. לא במקרה מחאו לך כף יותר מכל "המתוארים" האחרים. עד היום, אם איני טועה, לא שמעתיך נואם, אולם זה היה יותר מנאום מוצלח. זכית להיות רמטכ"ל בשעות הגדולות ביותר של צבאנו המפואר – ואמנם ראוי אתה לכך.

שלך,

ד. בן-גוריון

תגובה על נאום הר הצופים

עוד על 'נאום הר הצופים'

יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

לרגל זכייתה של פרופ' עדה יונת בפרס נובל. בן-גוריון: מדינת ישראל לא תעשה שליחותה אם לא יינתן עידוד לעובדי המדע

אנו נופלים מעמים אחרים במספרנו, בפיזורנו, בתכונות ממלכתיות, אבל אין עם בעולם עולה עלינו בסגולותינו האינטלקטואליות. ואין אנו מפגרים בשדה המחקר והמדע. עד עכשיו פיזרנו אוצרותינו הרוחניים בנכר, ועזרנו לעמים אחרים בהישגים המדעים הגדולים של המאה התשע עשרה והעשרים בפיסיקה, חימיה, מתמטיקה, ביולוגיה וטכנולוגיה. אין כל סיבה להניח שהגאון המדעי היהודי יפרח וישגשג בארץ מולדתו פחות מאשר בארצות נכר. להיפך, החירות החדשה שתאפוף את האדם הישראלי במדינתו, השלמות הנפשית אשר ינחל בתוך חברת בני-עמו, הכוח אשר יינק מאדמת המולדת והעידוד הנאמן אשר יקבל מהסביבה שתתגאה בו – כל אלה יצמיחו כנפים למדע הישראלי ויעלו אותו מעלה מעלה.

מדינת ישראל לא תעשה שליחותה – ביצוע מפעלי פיתוח וקליטת עליה רבתי, אם לא תשליט את המדע על כל ענפי החיים […] ואם לא יינתן העידוד המאכסימאלי לעובדי המדע, הצירוף והשימושי, להרחיב את כיבושיהם […]

על דלות הארץ, עזובתה […] נתגבר אך ורק בעזרת המדע ובכוחו – אם נקדיש לכיבושיו וחידושיו מיטב כוחותינו האינטלקטואליים, נדע להיאחז בשיאיו ונטביע חותמו בכל עבודה ומלאכה אשר נעשה בכפר ובעיר, בים, ביבשה ובאוויר.

במה נקבל פני הבאות, 11.9.1948

בהלחם ישראל, עמ' 236

יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

היום לפני חמישים שנה: זורק הרימון בכנסת מבקש סליחה. בן-גוריון סולח

על פרשת זריקת הרימון בכנסת

ב"ה יום ג' ט' בתשרי ערב יום הכפורים התשי"ט, 23.9.1959

לכבוד

ה'ה מר דוד בן-גוריון ראש הממשלה לישראל.

השלום והברכה.

ביום זה ערב יום הכפורים לשנת תשי"ט הוא היום הנורא בו עומד אדם לפני בוראו למשפט ולחתימת דינו נושא גם אני עיני לאבינו שבשבמים ושופך את נפשי לפניו להתודות על חטאי ומעללי אשר עוללתי בשנה זו. ואומר אני חטאתי עויתי ופשעתי נגד אלהים ואנשים והעם וכנגד כבוד השר וראש הממשלה מר דוד בן גוריון. ואין יום המקום מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שיבקש ממנו מחילה וירצהו. וכזאת אני עושה ואני החוטא והמתחטא שוטח לפניו את בקשתי כי יכללני גם אני בין שאר בני העם, כי ימחל לי בין שאר בני ישראל כי לכל העם בשגגה. עם ודויי ביום הדין לפני דיין האמת אשטח תפילתי לפניו ואתפלל במידת הרחמים ויהפוך את דיני וישים עצמו לפרקליט לעמוד למליץ טוב ונאמן בעדי לחונני ולהוציאני מבית כלא. ישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלמה מאת ה' אלהי ישראל אשר אנו חוסים תחת כנפיו.

ואסיים בברכת גמר חתימה טובה החוטא והמתחטא

משה דוויק

ירושלים, ו' בחשון תשי"ט

20 באוקטובר 1958

למשה דוויק – שלום רב.

קיבלתי מכתבך , ואני מוחל לך על אשר עשית לי, ואני מודיע לך שאין לי בלבי כל טינה נגדך. אולם אתה כנראה לא מרגיש שחטאת לא רק כלפי אנשים מסוימים (מלבדי נפגעו עוד חברים) אלא נגד שלום המדינה והכנסת, ואין בסמכותי למחול החטא הזה.

עליך להרהר ולבדוק מה הביא אותך לידי כך, ואם באמת עקרת מלבך המניעים שהביאו אותך לידי המעשה הנורא שעשית, ואינך צריך להקל על עצמך המלאכה רק בחרטה של דברים, אם כי אני מניח שהדברים יצאו מלבך. יש בוודאי משהו לא טוב שהביא אותך לעשות מה שעשית, ואותו עליך לעקור.

ד. בן-גוריון

שדה בוקר, 9.7.68

לשר המשפטים יעקב שמשון שפירא – שלום,

תתפלא אולי שאני פונה אליך. יודע אתה בלי ספק מקרה זריקת הפצצה על ידי משה דוויק לשולחן חברי הממשלה לפני 11 שנה. נדמה לי שכדאי לתת חנינה לצעיר זה – כי הוא כבר בא דיו על ענשו. איני בטוח במי תלוי הדבר, אבל בלי ספק שאתה האדריסה הנכונה

בכבוד רב,

ד. בן-גוריון

 

משה דוויק מבקש סליחה בן גוריון עונה למשה דוויק בן גוריון מציע לחון את משה דוויק

יום רביעי, 9 בספטמבר 2009

בעקבות פרשת התלמידים האתיופים בפתח תקווה: איפה התנועה החלוצית בקליטת העלייה?

התנועה החלוצית בתוכנו, הדוגלת, ולא לשווא, בחלוציות - לא הכזיבה אף פעם כאשר הכזיבה בתקופה גדולה וקשה זו. איפה התנועה החלוצית בקליטת העליה? אלפי החלוצים שעשו גדולות במשקיהם ובקיבוציהם - מה עשו בשביל העליה העממית הגדולה? בשביל העליה של משקם - כן. בשביל העליה של קיבוצם - כן. אבל מה עשו בשביל שלוש מאות אלף העולים? אני בוש ונכלם שתי שנים אלה למראה כישלונה של התנועה החלוצית: נפל הדבר הגדול ביותר בתולדותיה, החלה יציאת מצרים, החל קיבוץ גלויות - מה עשו חלוצינו? האם גוייסו הקיבוצים לשם כך?

דברי הכנסת, III, ישיבה ק"ו, 16.1.1950, עמ' 536

יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

70 שנה לפרוץ מלחמת העולם השניה: עלינו לעזור לאנגלים כאילו לא היה הספר הלבן, ועלינו לעמוד כנגד הספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה

תל אביב, 12.9.1939

[…] אפשר לומר, שניתן מורטוריום ל"ספר הלבן" – אך הוא לא בטל, ויש צורך שלא נתפרק מנשקנו הנפשי והמוסרי[…]

אבל בשעה זו עומדת שאלה חדשה: פרצה מלחמה, ואנו צריכים להיות מוכנים להושיט עזרה לצבא הבריטי, במידה שהדבר יהיה תלוי בנו. אולם אותה שעה עלינו להיות מוכנים לעמוד נגד הגשמת "הספר הלבן" ונגד כל קיפוח. הייתי מנסח את אשר מוטל עלינו לעשות, לפי דעתי, במלים אלו: עלינו לעזור לאנגלים במלחמתם כאילו לא היה "ספר לבן", ועלינו לעמוד נגד "הספר הלבן" כאילו לא היתה מלחמה…

[…] אין מלחמה זו ככל המלחמות. הפעם קיומה של אנגליה עומד בסכנה, ואין זה דבר שאינו נוגע לעם היהודי. ודאי שאין אנו יכולים להישאר אדישים לגבי המלחמה בהיטלר, וכל יהודי חייב לעזור במידת יכלתו להשמדת המשטר הנאצי. אולם אם הממשלה האנגלית תפגע עכשיו בזכותנו, לא נוכל להרכין ראש ולקבל עליו את הדין.

[…] דרוש לנו מצפן פוליטי שיכוון את דרכנו בסבך האפל, בו אנו נכנסים. איננו יכולים לדעת כיצד ישתלשלו הדברים, אבל דרושה לנו נקודה מאירה באופק ההיסטורי, שתורה לנו את הדרך במצבים המסובכים הצפויים לנו. בעיני, המצפן הפוליטי הזה הוא – חתירה לקראת הקמת מדינה עברית בארץ.

יום שלישי, 1 בספטמבר 2009

לכבוד פתיחת שנת הלימודים: יש לחנך המורים תחילה

חיפה, 10.1957

למר דוד בן-גוריון היקר והנכבד שלום.

[…] ככל שאנו מתרחקים מהתקופה ההיא, כן אנו מתעלמים מתפקידנו – הגשמת רעיונותיהם של הנביאים […] עתה הגיעה השעה לחנך ולהחדיר לנוער, כבר מגיל רך, את תפקידו ויעודו של עמנו במשפחת העמים. ולצערי הרב, בתי ספר שהם כור ההיתוך לנוער, אינם ממלאים את תפקידם, אינם מחנכים את הנוער לאידיאות […] תלמיד המסיים בית ספר הינו ריקני לגמרי, לבו ומחשבתו נתונים לעניינים של מה בכך, נסחף לזרם החיים שמשם ודאי לא יספוג אמונה זו […] רק על ידי חנוך וחנוך נאות נוכל לבצע יעודנו.

בברכה נאמנה

דוד הנדל

שדה בוקר 14.10.1957

למר דוד הנדל – שלום רב.

קיבלתי מכתבך ואני מסכים לכל דבריך, אולם איני בטוח אם כל המורים שלנו מוכשרים ומסוגלים להיות מחנכים בכלל (בלי ספק אתה יודע ההבדל בין לימוד ובין חינוך) ומחנכים ברוח הרצויה לך וגם לי – בפרט.

ויש לחנך המורים תחילה.

בכבוד רב

ד. בן-גוריון

מכתב דוד הנדל תשובה לדוד הנדל

יום ראשון, 23 באוגוסט 2009

1962: שבדיה – אומה לא גדולה שידעה ליצור חברה איתנה

19.3.1962

טיוטת ברכת רוה"מ לרוה"מ שבדיה בהגיעו לשדה התעופה

[…] עונג מיוחד הוא לברכך כראש הממשלה של אומה לא גדולה שידעה ליצור חברה איתנה מושתתת על עקרונות הדמוקרטיה והצדק הסוציאלי.

[…] לא שכחנו את החסד שעשו בני ארצך לאחינו שנמלטו על נפשם מהשואה הנאצית, עת קיבלה ממשלת שבדיה תחת חסותה את יהודי דנמרק שהגיעו לחופיה באותם הלילות האפלים של אוקטובר 1943. אסירי תודה אנו לכל אשר עשיתם למען יהודים אלה.

אני תקווה שבביקורכם כאן, על אף היותו כה קצר, יותן לכם לעמוד על מהותו ועיקרו של מפעלנו ועל המאמצים אשר משקיעים תושבי הארץ במטרה להפוך מדינתם לבית להמונים שבאו אלינו במשך 14 שנות עצמאותנו ושעוד מוסיפים לבוא.

מובטחני שביקור זה יביא להידוק נוסף על קשרי הידידות הקיימים בינינו.

נאום ברכה 62

יום ראשון, 16 באוגוסט 2009

בן-גוריון: אלתרמן כותב בכשרון רב על מאורעות היום

לרגל יום הולדתו ה-99 של נתן אלתרמן, שחל השבוע.

17.9.63

הבוקר באו אצלי רבקה גובר ואישה לברכת ראש השנה ומבלי שנדברו באו באותו רגע (בהליקופטר) שמעון פרס והזז […]  הזז התאונן על חוסר קריאה בקרב הנוער. אמרתי שספר טוב - קוראים, והראיה ספרו של דב יוסף "קריה נאמנה" שנמכרה יותר משלושים אלף אכסמפליארים. דעת הזז שאין הסופר יכול לכתוב אלא אחרי מרתק הגון לאחר המאורעות - דוגמה טולסטוי, גוגול ועוד. מסופקני אם זה נכון. אלתרמן כותב בכשרון רב על מאורעות היום. 

אלתרמן 2

יום שני, 10 באוגוסט 2009

אוגוסט 1948 - ירושלים תחת משטר צבאי

כ"ו תמוז תש"ח 2.8.1948
בתוקף החלת שלטון צבא-הגנה לישראל בשטח המוחזק של ירושלים, אני דוד בן גוריון, שר הביטחון, ממנה בזה בשם הפיקוד העליון של צבא-הגנה לישראל את ד"ר דב (ברנרד) יוסף להיות מושל צבאי בשטח המוחזק של ירושלים.
דוד בן-גוריון
שר הביטחון

יום שני, 20 ביולי 2009

אין האדמה, לדעתנו, חפץ שקונים ומוכרים אותו

[…] אין האדמה, לדעתנו, חומר לפרקמטיה וספסרות, חפץ שקונים ומוכרים אותו. האדמה היא יסוד הקיום האנושי, היא פיקדון קדוש שהופקד בידי אנוש לשמרו ולעבדו. אין להזניחה ואין לפגמה – להיפך, יש להפרותה, להשביחה, לשמור עליה כעל בבת-עין. ואנו מנסים לעשות זאת במיטב יכולתנו – וכמדומה שעשינו זאת בלי כשלונות רבים

דבר ישראל בארצו

עדות בפני הועדה האנגלית-אמריקנית, 11 במרס 1946

(במערכה ד, עמ' 60)

עוד בנושא: הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל אושרה בוועדה

גדי טאוב על הפרטת הקרקעות

00000027

יום ראשון, 12 ביולי 2009

כ' תמוז, יום מותו של הרצל: היום הקודר והעגום ביותר בחיי

17.8.1955

אדון נכבד,

[...]

אתה אדון בן-גוריון אינך יודע ולא כלום על נושא זה. במקרה זה בכונה או לא הנך פוגע בזכרו של גדול היהודים בהתפתחותנו ההיסטורית.

אתה לא ראית את הרצל ולא שמעת את קולו. לפי שמיעה או לפי מה שקראת נודע לך כי הרצל "בגד". זו היא דיבה! [...]

שלום

לוי חזקיה

ירושלים, כז' באלול תשט"ו

14 בספטמבר 1955

למר לוי חזקיהו - שלום וברכה.

[...] אהבתך והערצתך להרצל [...] משותפת גם לי, ואם כי הייתי נער צעיר במות הרצל - היה יום זה בשבילי היום הקודר והעגום ביותר בחיי, כאילו נחרב עלי כל עולמי. אבל מהרגע הראשון התנגדתי להצעת אוגנדה, והצעה זו דחפה אותי לעלות בהקדם לארץ. לא חשבתי שהצעת אוגנדה היא "בגידה" כי ידעתי שהצעה זו נבעה מתוך חרדתו העמוקה של הרצל לגורל היהודים, אבל מותר להתנגד גם להצעה של מנהיג גדול [...]

בכבוד רב

ד.בן-גוריון

וכך מתאר בן-גוריון בזכרונותיו את מותו של הרצל:

בקיץ 1904 נדהמה עיירתנו מבשורת איוב: מת הרצל. קשה לתאר ששים ושש שנה אחרי האסון, מה היתה המהלומה הזאת בשבילנו [...] אני הייתי מדוכא עד היסוד - כאילו חשך עולמי וניטל אור חיי [...] במכתב מליצי ששלחתי שבועים אחרי הבשורה הרעה לחברי ש.פוקס [...] הבעתי מקצת הרגשות שאפפו אותי [...]

ורשה, ד' באב, ז לקונגרסים

לא יקום עוד איש נפלא כזה המאחד בקרבו את גבורת המכבי עם מזימות דוד, אומץ לב רבי עקיבא, המת ב'אחד' וענוות הלל, את יפי רבי יהודה הנשיא ואהבת-אש של ר' יהודה הלוי; רק פעם במשך אלפי שנים ייולד איש-פלאים כזה; כגדול הים - גודל אבידתנו...

ובכל זאת הנני כיום, יותר מתמיד, מאמין ובטוח בנצחוננו. ברור לי כי יש יום - והוא לא רחוק - ושבנו לארץ הנפלאה [...]

זכרונות א, 14-15

0000104683001 0000104683002

היום הקודר והעגום ביותר בחיי - תשובה ללוי חזקיה

יום שלישי, 7 ביולי 2009

עוד על המילה 'את': יש בה בזבוז מרץ, נייר, דיו, דפוס והוצאות

י"ג טבת תשי"ג

31 בדצמבר 1952

למר י. פרץ שלום וברכה.

[...] ואשר למלת היחס "את" המסכנה. כליה - חס ושלום. אולם ברוב הגדול של המקרים היא מיותרת בהחלט, והראיה, מאות פסוקים מהתנ"ך, שמשמיטים "את", אם כי באותם הביטויים יש "את" בהזדמנויות אחרות [...]

ובכל מקום שאין "את" חסרונה לא מורגש כלל, סימן שאין בה צורך, אלא במקרים מועטים שאפשר לטעות בנושא ובנשוא. ובכל מלה מיותרת - יש בזבוז מרץ, נייר, דיו, דפוס והוצאות [...]

נסה לקרוא: "בראשית ברא אלהים השמים והארץ" - ותראה שלא חסר כאן כלום.

חכמינו הרגישו בדבר ור' עקיבא היה משום כך דורש תלי תלים של הלכות על "את" כשם שהוא עשה זאת על "אך" ו"גם". סימן ש"את" אינו נחוץ לגופו.

בכבוד רב

ד. בן-גוריון

כ"ט בחשון תשי"א

3 בנובמבר 1950

למר יצחק אבינרי

אדוני הנכבד,

שמתי לב למאמרך ב"על המשמר" [...] יודע אני בקיאותך המפליאה בלשוננו ובדקדוקה, וזו תהא העזה רבה מצדי לחלוק על דעתך, ואעפ"כ נראה לי שהמלה "את" היא מיותרת [...]

יכתוב כל איש לפי טעמו. ברור לי שמותר לכתוב בלי "את" כשם שמותר להוסיף "את", אם כי הוא מיותר.

בהוקרה רבה

ד. בן-גוריון

 

בן גוריון לי.פרץ - בזבוז דיו ונייר (1) בן גוריון לי.פרץ - בזבוז דיו ונייר

1 2 3

יום רביעי, 1 ביולי 2009

דוד בן-גוריון על המילה 'את' – היא לפעמים הכרחית, לרוב מיותרת

30.4.1967

אישי הדגול,

קראתי בעיתון "מעריב" […] חלק מדברי כבודו.

כ"צבר" ישראלי ברצוני להעיר מספר הערות.

א. בדבריו כב' כמעט אינו מזכיר את המלה "את" […] מבין אני כי לעתים רחוקות אפשר להשמיט את ה"את" אך אין לעשות זאת לשיטה קבועה […] בכלל כל עניין ה"השמטה" אינו מוצא חן בעיני. מה חטאה ומה פשעה של המלה הקטנה והחשובה הזאת שרוצים להשמידה?

בתודה מראש ובהערצה

עמוס פריש

(בן י"ד שנה)

שדה בוקר, 4.5.1967

לעמוס פריש – שלום,

מחוסר זמן אענה לך בקצרה על שתי שאלותיך: -

"את" – היא לפעמים הכרחית, לרוב מיותרת, אבל רשות ולא חובה. אם תאמר: ראובן הכה שמעון, לא ברור מי הכה את מי. אם ראובן את שמעון, או שמעון את ראובן, ולכן דרושה המילה את. אבל לא תמיד. עיין בפרשת בראשית, כשקראו שמות לילדי יעקב […] לגבי שבעה נאמר ותקרא שמו – בלי את, ורק לגבי ארבעה כתוב ותקרא את שמו. ז"א, "את" היא רשות ולא חובה (יש עוד דוגמאות למאות)

בב"ח,

ד. בן-גוריון

יום ראשון, 28 ביוני 2009

החזון איש לבן-גוריון על שמירת השבת: כשנמסור נפשנו, לא יהיה כוח שיתגבר עלינו

20.10.52 יום ב' א' חשוון

יצאתי הבוקר לבני ברק לפגישה עם חזון איש [...] העמדתי לפניו השאלה [...] יש יהודים כמוך וכמוני. איך נחיה יחד? איך נהווה יחידה?

חזון איש הקשיב בבת צחוק קלה ופיקחת. יש לו פנים וענינים של איש רוח [...] הוא ענה [...] מדוע מוכרח בחור צעיר לעבוד בשבת דווקא ליד ביתי? מדוע לא יכלים גם אתם לשמור שבת - כלום זה מזיק? [...] אמרתי גם אנו מוקירים השבת, ורוצים בעונג השבת, אבל תפיסתנו שונה [...] והן לא תיתכן שתאנסו אותנו [...] כלום אינו מודה שאהבת ישראל קודמת לכל? [...]

לבסוף גמר דבריו [...] יש דברים שנמסור עליהם נפשנו; אנחנו אולי מעטים, אבל כשנמסור נפשנו נהיה חזקים, ולא יהיה כוח שיתגבר עלינו.

דיבר כל הזמן ברוח טובה ורבת צחוק, בלי זעם קנאי, אם כי בלי ספק יש בו נימה קנאית, אם כי סמויה מן העין.

יום ראשון, 21 ביוני 2009

61 שנה להטבעת אלטלנה. בן-גוריון בראיון, 18 שנה מאוחר יותר: הייתי עושה זאת שוב באותה דרך בדיוק!

וגם "אלטלנה", שכוס תרעלתה טרם טפטפה את ארסה לחיינו עד תום, היא מקור-גאווה לבן-גוריון: "זה היה הדבר הכי חמור. הכי נורא! הייתי מצוווה לירות בה בתותח ההוא גם אתמול, גם היום! בלי חרטה! הייתי עושה זאת שוב באותה דרך בדיוק! באותה דרך בדיוק! בשביל להציל העם! ועל זה הוחלט בממשלה, באותו בוקר, פה אחד! כולם הסכימו!"

מתוך "בן-גוריון מדבר"/ראיון עם דב גולדשטיין, מעריב, 28.9.1966

להרחבה: אונייה בוערת בחוף ירושלים – גילויים חדשים בפרשת אלטלנה - הארץ

יום ראשון, 14 ביוני 2009

1949: הקונסול האירני לבן-גוריון: פרס מעוניינת שבתוך מדינות ערב תהיה מדינה חזקה לא ערבית

22.4.49 יום ו' כג' ניסן

בא אצלי הקונסול האירני. מברך אותנו לנצחוננו. פרס מעוניינת שבתוך מדינות ערב תהיה מדינה חזקה לא ערבית. הוא גאה על עזרת פרס (בימי כורש) ליהודים, עזרא ונחמיה הוא רואה כפרסים. הוא מבקש להחזיר פליטים פרסים - 45 משפחות בחיפה ועכו - 200 נפש, יש להם כ-36 בתים רובם בחיפה הפליטים עכשיו בלבנון, בחוסר כל, רוצים לחזור [...] הבטחתי לברר מצב הבתים ואם אפשר לפנותם, כי אין טעם להחזיר אנשים שלא ימצאו דירה. הוא ביקש גם על פרדסו של גדול פרסי, מדינאי חשוב, סיד זיא-א-דין טבא-טבאי, היה פעם בארץ, עכשיו בטהרן, אולי יהיה עוד ראש ממשלה, פרדס שלו באדמות הפקר ע"י בית-חנון, אנשינו הוציאו המשאבה והצנורות. מבקש להחזיר רכוש זה למען אפשר יהיה להשקות הפרדס.

עידכון, 14.6.2009, 10:00: נתאי פרץ, בלוגר וידיד המערכת, מדווח בטוויטר כי בידיו עדות מצולמת של מפרקי המשאבה. שמותיהם של "אנשינו" שמורים במערכת. ראו גם את הפוסט שפירסם בבלוג של סיפורי סבתא.

יום רביעי, 10 ביוני 2009

לכבוד שבוע הספר: שאלות משונות. תקרא בספרים ותלמד

14.1.1954

שלום רב.

  1. ברצוני לשאול כמה שאלות והם: מה היא מתרת החינוך במדינה?
  2. האם אפשר להגדיל את שכר עבודתם של הפועלים?
  3. מדוע הערבים אינם רוצים לעקיר במדינת ישראל?
  4. מדוע העולם לא רוצה לעקיר בירושלים כבירת ישראל?

מאת החניך שמואל בלומנטל

מוסד "אלוני יצחק"

דאר פרדס חנה

(שגיאות הכתיב במקור)

שדה בוקר 17.1.1954

לשמואל בלומנטל – שלום רב.

גם לי יש שאלה אליך: מדוע אתה פונה אלי בשאלות משונות?

תקרא סעיף 2 של חוק החינוך הממלכתי ותדע מהי מטרת החינוך בישראל.

תקרא בספרים ותלמד – ותקבל בעצמך תשובה לשאלותיך.

בכבוד רב

ד.בן-גוריון

שאלת שמואל בלומנטל

תשובה

יום שלישי, 9 ביוני 2009

בן-גוריון על שחיתות במפא"י: יש לעקור מעשי השחיתות…אבל אמרתם דברים קשים שהם יותר מהאמת

ירושלים, כ"א בחשוון תשי"ב

20.11.51

לקבוצת חברי מפלגת פועלי א"י בחיפה [...]

חברים יקרים,

קראתי דבריכם בתשומת לב. אין לי ספק שיש אווירה מורעלת בצבור, ושבחלקה היא פרי מעשי שחיתות, ובחלקה - פרי השמצה מכוונת, ובחלקה - פרי חוסר חינוך ממלכתי מצד אחד וחוסר הסברה ואינפורמציה מצד שני.

ואין לי כל ספק שיש לעקור מעשי השחיתות - אם הם רבים או מועטים, ויתכן שאינם מועטים כלל וכלל, - קודם כל בתוכנו וגם במדינה בכלל. אמנם לא תמיד זה אפשר, כי כשבאים לברר עובדות, אנשים, תאריכים, פרטים קונקרטיים - נתקלים בדברים סתמיים. או שהעובדות המסוימות אינן קיימות, או שאנשים מסרבים למסור עליהן, לפעמים מתוך פחד, לרוב מתוך הרגל יהודי נפסד שזוהי "מלשינות". הציבור לא התרגל עדיין לכך שאנו חיים במדינה יהודית, ושחובת כל אזרח לסייע לשמירת החוק ולשומרי החוק.

[…]  לשם עקירת האטמוספירה המורעלת – יש צורך לא רק בהוקעת החטאים והחוטאים. יש הכרח בתנועה חינוכית וחלוצית חדשה, שאני מקווה בוא תבוא […]

אולם אני חייב להביא צערי על קטרוג סיטוני ומופלג שיש במכתבכם: "דעתנו היא כי אמנם נתונה עתה מפלגתנו בתהליך של ירידה מוסרית מהירה, ואין מתגלים בה הכוחות הפנימיים לעמידה בפרץ". – אני מניח שהכללה מרחיקת לכת זו היא פרי מרירות מוצדקת למראה התפרקות מוסרית מתרחבת בצבור כולו, אבל אמרתם דברים קשים שהם יותר מהאמת כמות שהיא, אבל אין אדם נתפס על צערו.

עליכם להמציא כל העובדות המגונות והמפוקפקות לועדת הבקורת, כי עדיין יש דין ודיין בישראל ובמפלגה.

 

בב"ח

ד.בן-גוריון

0000139902001

0000139902002

יום שלישי, 2 ביוני 2009

למה חשובה התגוננות העורף? - בעקבות התרגיל הגדול

מדברי שר הביטחון בישיבת הפתיחה של מועצת הג"א הארצית. [...] ההכרח בהתגוננות אזרחית במקרה של מלחמה נובע מהאופי של המלחמה והתגוננות זו יש לה שתי מטרות עיקריות. יש לה עוד כוונות אחרות נוספות שאעמוד עליהן בהמשך דברי. ההבדל היסודי בין מלחמות בימינו ובין מלחמות בזמן העבר הלא כל כך רחוק, עד אמצע המאה ה-19, הוא שתמיד היו מלחמות בין צבאות, בין שאלה היו צבאות מקצועיים כמו בימי הביניים ובין שאלה היו צבאות עממים כמו במאה ה-19, אבל העם האזרחי עמד תמיד מחוץ לשטח המלחמה ובדרך-כלל לא שימש מטרה להתקפת האויב ולא היה צורך מיוחד, בייחוד בארצות תרבות, בהתגוננות אזרחית. לא כן המלחמה בימינו. היא טוטאלית. היא פוגעת בכל איש. היא עלולה אפילו לפגוע בתינוקות ואינה מבחינה יותר בין חייל ובין אזרח, בייחוד במלחמה האווירית. בעצם בין הפצצה מהאוויר ובין הפצצה אטומית אין שום הבדל מהותי. יהיה בזה משום עוון וסכנה, אם יחד עם התכוננות למקרה של מלחמה, יחד עם הכשרת הנוער להתגוננות בשדה הקרב, לא נאחז באותם האמצעים, העלולים להגן על האזרחים, אשר אומנם אינם משתתפים בקרב, אבל הם משמשים מטרה להתקפות האויב. הניסיון המר ממה שהיה לנו ממלחמת השחרור, מיד בלילה הראשון, הוכיח לנו האמת המרה האכזרית של אופייה החדש של המלחמה. יחד עם פלישת האויב, הופצצה עיר זו (תל-אביב) על ידי מטוסי האויב. אולם להתגוננות זו יש עוד מטרה אחת בעלת חשיבות רבה. אנו במקרה של מלחמה, נשלח את בנינו הצעירים והרעננים ביותר, הבנים והבנות, לשדה המערכה. זה מחייב שאיש הצבא שייצמא בשדה הקרב יהיה בטוח, עד כמה שדבר זה אפשרי, שהוריו וקרוביו, משפחתו, ילדיו, מוגנים ולא יהיה שרוי הדאגה גדולה. [...] אולם להתגוננות זו יש עוד מטרה אחת בעלת חשיבות רבה. אנו במקרה של מלחמה, נשלח את בנינו הצעירים והרעננים ביותר הבנים והבנות לשדה המערכה. זה מחייב שאיש הצבא שיימצא בשדה הקרב יהיה בטוח, עד כמה שדבר זה אפשרי, שהוריו וקרוביו, משפחתו, ילדיו, מוגנים ולא יהיה שרוי בדאגה כפולה. בזה יש ביוטי לכך שהדאגה לביטחון המדינה איננה דאגתו של חלק אחד של העם, חלק אשר קוראים לו בשם צבא, כי אם דאגתו של העם כולו: ביטוי לכך שקיימת מסגרת כוללת, המקיפה גם את האזרחים בלי מדים וגם את האזרחים במדים, שהם שניהם שותפים תמיד לדאגה הזאת- לביטחונה של המדינה.

יום ראשון, 31 במאי 2009

לזכרו של אפרים קציר: דיון בשינוי שיטת הבחירות

27.8.59 יום ה' [...] עוד בבוקר הודיעו לי כי היום מתקיים כנוס אקדמאים במכון ויצמן, יזום ע"י ועדה של יגאל ידין, אפרים קציר ועמוס די-שליט בשאלת שיטת הבחירות. ידברו שם יזהר הררי ואנכי. בשמונה בערב הגעתי לשם ומצאתי את יזהר מסיים תשובותיו לשואלים. אחר כך הרצתי אנכי, וגם אני נשאלתי: עמוס שאל: למה נעדיף בחירות אזוריות על אחוז חסימה גדול? אם כי אהיה מועמד בשדה בוקר, ובבחירות יתחרו שורץ מהמושבים ןיזהר הררי - במי יבחר? האם בחירות אזוריות לא יביאו לפער אקדמי - כלומר אי בחירתם? אפרים קציר שאל: מי יקבע האזור? איך יכנסו מומחים לכנסת? האם בחירות אזוריות לא יחלישו האינטרס הלאומי הגדול? (הנגב, למשל?). רכטר: כלום בבחירות איזוריות לא יוכלו להופיע 11 מפלגות? איך יובטח משטר דו מפלגתי? שלום רוזנפלד: (ביו עוד עיתונאים): גם בשיטה אזורית תהיה זיקה למפלגה? יש נדידת אוכלוסין במדינה? מנין הביטחון שלא יופיע איש מפורסם בעצמו ברשימה? גמזו שאל: האם יצמד הנבחר למחוזו? שפרינצק הצעיר: גם בבחירות איזוריות תצטרך המפלגה להתחשב עם רצונות האישים השונים. צפרוני (הבוקר) על חוסר חוקה, יגאל שואל היש ביטחון בשיטה איזורית - שיעשו מכון ויצמן, אוניברסיטה ותכניון למחוז בחירה. עניתי. החליטו לכנס כנוס שני עם שני מרצים בעד ונגד, ואחר כך יוקם ועד ציבורי למען בחירות איזוריות. חזרתי לת"א. שיטת הבחירות בישראל על שיטת בחירות איזוריות במכון הישראלי לדמוקרטיה

יום שישי, 29 במאי 2009

הביכורים אשר שלחתם הם ראשית הנצחון

הקריה, כט' בסיוון תשי"ג 12.6.53
חברים יקרים בכרמי עין גדי, קיבלתי בשמחה ובהודיה ביכורי תוצרתכם מעל חופי ים המלח. התיישבות צ. ה. ל. בעצק השדים - הוא ים המלח - משלבת אתנו בראשית הקדמונות של תולדות עמנו ומקשרת אותנו עם המלחמה הראשונה שנזכרה בתנ"ך שבה הופיע הלוחם המנצח העברי הראשון - אברהם אבינו (בראשית פרק י"ד) כבן ברית נאמן, אמיץ ונדיב לב שהושיע לידידיו - מבלי להנות בעצמו מפרי נצחונו. היא גם [---] אותנו בשירת הרועים הנלהבת והאדירה המיוחסת לשלמה, ומה שחשוב אולי מכל - היא מרמזת על עתידות פריחה ואכלוס בקצות הישימון, שבו נחלקו הקרבות המיואשים האחרונים של מגיני ירושלים ובו גם נשמרו השרידים היקרים של ספרותינו העתיקה עד ימי בר-כוכבא. עם פתיחת כביש סדום והיאחזות הנחלאים על גדות ים המלח - נפתח פרק חדש בתולדות המאבק הגדול שלנו במולדת, מאבק בפגעי הטבע שהשמו חלקים גדולים של ארצינו. בנצחונינו במאבק זה, יותר מאשר בכל המאבקים המרובים שעלינו לנהל עם כוחות עוינים אחרים - תלוי כל עתידנו. ואשריכם שניתן בידיכם אחד המשלטים המכריעים בשדה מלחמה זה. בעבודה, המדע ובגבורת הרוח ננתח במאבק זה - והביכורים אשר שלחתם הם ראשית הנצחון.
תחזקנה ידיכם ד. בן גוריון.

יום ראשון, 24 במאי 2009

קדימה הפועל - לאחד את הפועל ומכבי?

יומן בן גוריון
כ"א טבת 19 בינואר [1933] מרכז הפועל. היחס להצעת ראש המכבי על הסתנפות "הפועל" לברית העולמית של המכבי. דוב חושש שזהו מוקדם, ויכביד על סידור היחסים בין חברי הפועל והמכבי. פרלשטיין - הפועל נגד ההסתנפות. א) מפני טעמים פרינציפיוניים הדבר אסור, ב) מפני שהסתנפות זו תזיק ליצירת הפועל בחו"ל. בג - יש הבדל בין ספורט פועלים לבין ספורט בורגני. נגד התחרויות עם מכבי מלבד בכדורגל ואין כל ענין בהסתנפות. העירותי שהעמדה הפרינצפיונית של ההסת' [ההסתדרות] היא בדיוק ההיפך ממה שקבעו אנשי "הפועל". עמדתה הפרינצפיונית של ההסת' היא בעד הסתנפות, א) מפני שאין אנו יכולים להסגיר את התנועה לאחרים. חברי המכבי בחו"ל אינם מוכרחים להיות שונאי הפועלים. הנוער שלהם אינו שונה מהנוער שלנו. ב) מפני שאין אנו רוצים למסור למכבי האר"י את תנועת המכבי בעולם. נחוץ שכל חבר המכבי בעולם ידע שבא"י [ארץ ישראל] יש לו חברים ספורטאים בהפועל. אין לזהות את מכווני המכבי בארץ עם מכווני המכבי בעולם. אנו צריכים לחייב הסתנפות, אבל מובן מאליו בתנאי של עצמיות מלאה של הפועל וזיקתו הבלתי אמצעית להסת'. [האיחוד לא בוצע בסופו של דבר]

"ברוכים המנצחים. עמדתם במבחן קשה."

מוקדש לאוהדי מכבי חיפה ולאוהדי הכדורגל באשר הם.

ירושלים, י"ט בכסליו תש"ך

20 בדצמבר 1959

לנבחרת ישראל שלום רב.

אני בטוח שאביע לא רק את רגשותי אני אלא רגשות הממשלה כולה, וגם רחשי העם אם אומר לכם: ברוכים המנצחים. אנו מתגאים בכם.

עמדתם במבחן קשה. הוטל עליכם להיאבק באקלים מכביד ומעייף, באווירה לא אוהדת, וידעתם להתגבר על העייפות, על החום, על שאר התנאים הבלתי נוחים, והנחלתם נצחון מזהיר לספורט הישראלי, וגביע אסיה אינו עוד מחוץ לתחום הישגיכם.

היה זה לא רק נצחון לספורט הישראלי. עליונות משחקכם הפגינה בפני עמי אסיה עליונותו האיכותית של עם ישראל, וביודעים או שלא ביודעים מלאתם בכבוד ובהצלחה שליחות מדינית רבת-ערך.

לא אמלא חובתי אם לא אציין חלקו הרב של מדריככם, מר גיורא מאנדי, בנצחונכם זה. ידו המנוסה וכושר ההדרכה שלו היו ניכרים במשחקכם ובנצחונכם. יישר כוחו.

בברכה,

ד. בן-גוריון

יום שלישי, 19 במאי 2009

הבלוג של דוד בן-גוריון בתקשורת

עלו ברשת: הבלוג של בן גוריון - אחרי ג'ורג' אורוול, הגיע תורו של דוד בן גוריון לפתוח בלוג. ראש הממשלה המיתולוגי של מדינת ישראל אמנם לא משתמש רשום בפלטפורמת הבלוגים של גוגל, אבל אנשי "המכון למורשת בן גוריון" החליטו להמחיש את הרלוונטיות של כתביו ההיסטוריים גם 36 שנים לאחר מותו. בין השאר תמצאו שם פוסטים שמציגים את השמחה המהולה בעצב שחש בן גוריון ביום הכרזת המדינה, את יחסו למחליפו ראש הממשלה לוי אשכול, ומה גרם לו להבין שאין מנוס אלא ללכת לאופוזיציה.

חדש ברשת: הבלוג של דוד בן גוריון במדור "ועיקרן תחילה" באתר mako.

The Jerusalem Post: Ben-Gurion blogs from beyond grave -Thirty-five years after his death, David Ben-Gurion is passing comment on current affairs through a new blog composed entirely from his own words.

This article was also published in the journal of turkish weekly

הבלוגים הנבחרים של ''אפלטון'' לשנת 2009 – ברשימת עשרת הבלוגים המבטיחים - לא בדיוק בלוג במובן המקובל, שכן ''כותבו'' כבר אינו עימנו מזה 36 שנה. ועדיין, זהו ניסיון מעניין של המכון למורשת בן גוריון להביא את הגולשים בני זמננו להתכתב עם ההיסטוריה. חומר הגלם של הבלוג הזה הוא יומניו וזכרונותיו של ראש הממשלה הראשון שלנו, שבהם תיעד בעקביות וכמעט באובססיביות, כמעט כל פרט אפשרי. התכתבות עם נתן אלתרמן, פתק לא-פורמאלי ממשה שרת או ויכוח עם שמעון פרס – כל רט כזה הוא בסיס לדיון שיכול להימשך זמן רב. הקוראים יכולים – ואולי זו גם הציפייה – ''להתכתב'' בטוקבקים עם המנהיג המנוח.

הלינקים החמים: הבלוג של בן-גוריון (NRG) - הנה מישהו שלא ציפיתי לראות, בטח שלא בבלוגוספירה הישראלית. ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. הבלוג שמתאר בקצרה את בן גוריון בגוף ראשון תחת המשפט: "כתבתי כמה ספרים, אבל בבלוגוספירה אני די חדש. כבר לא אתכם יותר מ-36 שנה, אבל עדיין רלוונטי לחיים שלכם, לא?". הבלוג, שהוקם כמחווה למנהיג, מכיל נאומים ואימרות של האיש והחזון.

יומני היקר, כאן דוד: (NRG) מסתבר שראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, הוא בלוגר פעיל למדי. במכון למורשת בן גוריון, החליטו לקשר בין מורשתו של ראש הממשלה המיתולוגי לבין זמננו, ולפתוח עבורו בלוג מיוחד. בבלוג תוכלו למצוא פוסטים משעשעים של המנהיג ההיסטורי, על דעותיו ומחשבותיו מהימים של אז.

ובבלוגוספירה: בלוגרים מפורסמים בהיסטוריה: דוד בן-גוריון, בבלוג 'סיפורי סבתא'. 15 Thoughts on Israel Life in Israel גדי טאוב על הבלוג של בן-גוריון אורן צור - מדע בזיוני

יום ראשון, 17 במאי 2009

מאי 1951: ביקור ראשון כראש ממשלה בארצות הברית

2.5.1951 נאום ליום העצמאות השלישי

אני יוצא הפעם מהארץ לא בלי עצב. צר לי להיעדר מחג-העצמאות השלישי במולדת. לחג זה יש השנה משמעות היסטורית מיוחדת. בחג העצמאות הראשון חגגנו נצחונות צבא הגנה לישראל. בשני - ביצור משטר דמוקרטי במדינה, כניסתנו לחברת האומות בנות החורין, כינון ירושלים מחדש לבירת ישראל.

השנה נחוג אחד המאורעות הגדולים ביותר בתולדותינו - קליטת ששים רבוא העולים הראשונים והכפלת הישוב היהודי במשך שלוש שנות קיום מדינתנו.

[...] אין זו נסיעתי הראשונה לאמריקא. בפעם הראשונה הלכתי לאמריקא לפני שלשים ושש שנה, כשגורשתי יחד עם חברי י. בן-צבי מהארץ ע"י ג'מאל פאשא בעוון הציוניות [...] מאז הלכתי לאמריקא כמה וכמה פעמים - תחילה בשליחות הסתדרות העובדים, אחר-כך בשליחות ההנהלה הציונית, כיו"ר הסוכנות היהודית.

[...] על תכנית נסיעתי לאמריקא הפעם - מוטב שאספר לאחר שובי ארצה.

ובצאתי אני שולח ברכת הפרידה לכל העם אשר בציון, ובמיוחד לחיילי צבא-הגנה-לישראל, ליחידות נח"ל וחיל המלואים ולשש מאות אלף העולים שזכו להגיע למדינת ישראל המחודשת.

להרחבה: בן גוריון מגלה את אמריקה

יום חמישי, 14 במאי 2009

Today, 61 years ago: President Truman recognizes the Jewish State

יומן בן-גוריון, 15.5.1948

העירו אותי פעמים הלילה. באחת - להודיע לי שטרומן מכיר במדינה היהודית. בארבע וחצי - ברווח שבין שתי שעות אלה לא ישנתי עוד - שאנשינו באמריקה דורשים שאדבר מיד ברדיו.

Ben Gurion's diary, 15.5.1948

They woke me up twice tonight. At one o'clock - to let me know that Truman has recognized the Jewish state. At 4:30 AM - between the two phone calls I haven't slept at all - to tell me that our people in America demand that I speak immediately on the radio.

This Government has been informed that a Jewish state has been proclaimed in Palestine, and recognition has been requested by the provisional Government thereof.

The United State recognizes the provisional government as the de facto authority of the new Jewish state. State of Israel.

Harry Truman

Approved

May 14, 1948.

להרחבה:

ערב הכרזת העצמאות: ויכוחים ותככים בוושינגטון

Additional readings:

Washington's Battle Over Israel's Birth

Harry S. Truman on His 1948 Proclamation Recognizing Israel