במהלך שנות החמישים, נהגו
עובדי משרדי הממשלה לצמצם מעט את שעות עבודתם במהלך הקיץ ולהנהיג שעות קיץ
מיוחדות. הנה כך בדיווח של "דבר" ב-12.6.1958:
כשלעצמי, ראיתי שהנהגת שעות
הקיץ הרגל נפסד שלא יאה למשרתי הציבור. על כן שמחתי מאד כאשר עובדי משרד הבטחון
שבראשו עמדתי החליטו שלא לקבל על עצמם סידור עבודה זה. כתבתי להם דבר תודה והוקרה
במכתב קצר:
יתכן שעומס העבודה הכריעני
בקיץ הבא. בסוף אותו קיץ יצאנו, פולה ואני, לחופשה שבמהלכה ביקשתי שלא יפריעוני
כלל. העיתונים דיווחו, כל אחד בדרכו, על חופשתי. "דבר" כתב באופן נייטרלי למדי, ב"חרות" לא שכחו לתבל במעט לעג, ואילו "מעריב" הגדיל והוסיף פרשנות מפוארת על חופשתי.
בסיום אותה חופשה, שלחתי מכתב
תודה לחברת שהם (שירותי הים) ולצוותי האניות בהן נסעתי לצרפת. אכן, התרגשתי מעצם
קיומן של ספינות נוסעים מפוארות כל כך שהן כל-כולן ישראליות:
ואתם, קרואים וקוראות – עבדו,
אך זכרו גם לנוח מעת לעת, במיוחד כדי לקרוא ספר או שניים ולהשיב כוחות. תעזו,
תתמידו, תצליחו!
