יום חמישי, 8 ביוני 2017

"אני הצעתי כי למען איחוד ירושלים יש להרוס את החומה...": לרגל 50 שנה לכיבוש ירושלים


מי שקרא דברי אחרי מלחמת ששת הימים או ראה הסרט החדש בכיכובי, יודע שלא חשבתי שיש לקדש את שטחי ארץ ישראל ושכדאי לשאת ולתת עליהם תמורת שקט מצד שכנינו. אולם, על ירושלים חשבתי שכלל אין לוותר ויש לעשות הכל כדי לאחדה ולהחיל ריבונותנו בכל שטחה.

ביומני, מיד לאחר כיבוש העיר, כתבתי הדברים הבאים:













(קצת על האישים המוזכרים כאן: מ. שפירא - הוא חיים משה שפירא, שר הפנים דאז, מראשי המפד"ל; עזר ויצמן - ראש אג"ם בצה"ל; מרדכי הוד - מפקד חיל האוויר)

והנה התמונה שהנציחה מחיקת השלט (צילם מיכה בר-עם):











היו לי עוד כמה רעיונות באותם ימים, אולי מעט מוגזמים, כמו זה שהצעית בישיבת מרכז רפ"י:
 





גם אם זו הייתה הגזמה, הרי שכל כוונתי הייתה סמלית, ויתכן שטוב הדבר שלא התממשו, בעצת טדי הנבון:












אני כבר לא איתכם מאז שנת 1973 ולא זכיתי לראות בעיני את ירושלים המאוחדת ממש – אתם ודאי נהנים מאיחוד העיר יום יום, האין זה כך?
ואתם ואתן, גם אם נדמה שיש לכם רעיונות מוגזמים או מופרכים - תעזו, תתמידו, תצליחו. 

 

יום שני, 5 ביוני 2017

"גצים נצים\ עבים רבים\ ובלב\ כאב": לרגל שבוע הספר


בחודש מאי בשנת 1926, בעת שירותי כמזכ"ל ההסתדרות, נסעתי לחופשה בצרפת. בתחילה שהיתי בעיירה אנגן ליד פריס, ולאחר מכן בפריס עצמה. השתדלתי לנוח וכרגיל מילאתי מזוודתי בספרים:













במהלך החודש שבו הייתי בצרפת נפגשתי עם כמה עסקנים יהודים, נשאתי כמה הרצאות ואף זכיתי שיפסלו פסל בדמותי:






לקראת סוף החופשה אירע בפריס אירוע יוצא דופן, כאשר שלום שוורצברד התנקש בפטליורה:





על כל פנים, רציתי בעיקר לספר לכם הדבר הבא, לרגל שבוע הספר שיתחיל ממש בקרוב (מסורת שהתחילה, אגב, בשנת 1926): בתחילת יוני יצאתי ממרסיי למסע הארוך בחזרה לארץ ישראל. אחרי מסע מתיש, נחתה האנייה באלכסנדריה ושם חטאתי בכתיבת שיר, דבר שלא הרביתי לעשות בימי. אולי לא תמצאו בו ערך פואטי רב, אך הוא קרוב ללבי:
גצים נצים
עבים רבים
ובלב -
כאב
 
הים נם
הרוח ינוח
ומה פה
ומה כה
יפך הלב
יהום הלב 

רד השמש
אמש
כוכבים
כבים 

הים רגע
היום שוקע
כוכב צף
מדוע נע
מדוע זע
הלבב





(לחצו על התמונה להגדלה)                                                                                                  
ואתם, חביבי, בין אם מפכה בכם נפש פואטית ובין אם לאו – תעזו, תתמידו, תצליחו!