יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

היום לפני חמישים שנה: זורק הרימון בכנסת מבקש סליחה. בן-גוריון סולח

על פרשת זריקת הרימון בכנסת

ב"ה יום ג' ט' בתשרי ערב יום הכפורים התשי"ט, 23.9.1959

לכבוד

ה'ה מר דוד בן-גוריון ראש הממשלה לישראל.

השלום והברכה.

ביום זה ערב יום הכפורים לשנת תשי"ט הוא היום הנורא בו עומד אדם לפני בוראו למשפט ולחתימת דינו נושא גם אני עיני לאבינו שבשבמים ושופך את נפשי לפניו להתודות על חטאי ומעללי אשר עוללתי בשנה זו. ואומר אני חטאתי עויתי ופשעתי נגד אלהים ואנשים והעם וכנגד כבוד השר וראש הממשלה מר דוד בן גוריון. ואין יום המקום מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שיבקש ממנו מחילה וירצהו. וכזאת אני עושה ואני החוטא והמתחטא שוטח לפניו את בקשתי כי יכללני גם אני בין שאר בני העם, כי ימחל לי בין שאר בני ישראל כי לכל העם בשגגה. עם ודויי ביום הדין לפני דיין האמת אשטח תפילתי לפניו ואתפלל במידת הרחמים ויהפוך את דיני וישים עצמו לפרקליט לעמוד למליץ טוב ונאמן בעדי לחונני ולהוציאני מבית כלא. ישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלמה מאת ה' אלהי ישראל אשר אנו חוסים תחת כנפיו.

ואסיים בברכת גמר חתימה טובה החוטא והמתחטא

משה דוויק

ירושלים, ו' בחשון תשי"ט

20 באוקטובר 1958

למשה דוויק – שלום רב.

קיבלתי מכתבך , ואני מוחל לך על אשר עשית לי, ואני מודיע לך שאין לי בלבי כל טינה נגדך. אולם אתה כנראה לא מרגיש שחטאת לא רק כלפי אנשים מסוימים (מלבדי נפגעו עוד חברים) אלא נגד שלום המדינה והכנסת, ואין בסמכותי למחול החטא הזה.

עליך להרהר ולבדוק מה הביא אותך לידי כך, ואם באמת עקרת מלבך המניעים שהביאו אותך לידי המעשה הנורא שעשית, ואינך צריך להקל על עצמך המלאכה רק בחרטה של דברים, אם כי אני מניח שהדברים יצאו מלבך. יש בוודאי משהו לא טוב שהביא אותך לעשות מה שעשית, ואותו עליך לעקור.

ד. בן-גוריון

שדה בוקר, 9.7.68

לשר המשפטים יעקב שמשון שפירא – שלום,

תתפלא אולי שאני פונה אליך. יודע אתה בלי ספק מקרה זריקת הפצצה על ידי משה דוויק לשולחן חברי הממשלה לפני 11 שנה. נדמה לי שכדאי לתת חנינה לצעיר זה – כי הוא כבר בא דיו על ענשו. איני בטוח במי תלוי הדבר, אבל בלי ספק שאתה האדריסה הנכונה

בכבוד רב,

ד. בן-גוריון

 

משה דוויק מבקש סליחה בן גוריון עונה למשה דוויק בן גוריון מציע לחון את משה דוויק

יום רביעי, 9 בספטמבר 2009

בעקבות פרשת התלמידים האתיופים בפתח תקווה: איפה התנועה החלוצית בקליטת העלייה?

התנועה החלוצית בתוכנו, הדוגלת, ולא לשווא, בחלוציות - לא הכזיבה אף פעם כאשר הכזיבה בתקופה גדולה וקשה זו. איפה התנועה החלוצית בקליטת העליה? אלפי החלוצים שעשו גדולות במשקיהם ובקיבוציהם - מה עשו בשביל העליה העממית הגדולה? בשביל העליה של משקם - כן. בשביל העליה של קיבוצם - כן. אבל מה עשו בשביל שלוש מאות אלף העולים? אני בוש ונכלם שתי שנים אלה למראה כישלונה של התנועה החלוצית: נפל הדבר הגדול ביותר בתולדותיה, החלה יציאת מצרים, החל קיבוץ גלויות - מה עשו חלוצינו? האם גוייסו הקיבוצים לשם כך?

דברי הכנסת, III, ישיבה ק"ו, 16.1.1950, עמ' 536

יום חמישי, 3 בספטמבר 2009

70 שנה לפרוץ מלחמת העולם השניה: עלינו לעזור לאנגלים כאילו לא היה הספר הלבן, ועלינו לעמוד כנגד הספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה

תל אביב, 12.9.1939

[…] אפשר לומר, שניתן מורטוריום ל"ספר הלבן" – אך הוא לא בטל, ויש צורך שלא נתפרק מנשקנו הנפשי והמוסרי[…]

אבל בשעה זו עומדת שאלה חדשה: פרצה מלחמה, ואנו צריכים להיות מוכנים להושיט עזרה לצבא הבריטי, במידה שהדבר יהיה תלוי בנו. אולם אותה שעה עלינו להיות מוכנים לעמוד נגד הגשמת "הספר הלבן" ונגד כל קיפוח. הייתי מנסח את אשר מוטל עלינו לעשות, לפי דעתי, במלים אלו: עלינו לעזור לאנגלים במלחמתם כאילו לא היה "ספר לבן", ועלינו לעמוד נגד "הספר הלבן" כאילו לא היתה מלחמה…

[…] אין מלחמה זו ככל המלחמות. הפעם קיומה של אנגליה עומד בסכנה, ואין זה דבר שאינו נוגע לעם היהודי. ודאי שאין אנו יכולים להישאר אדישים לגבי המלחמה בהיטלר, וכל יהודי חייב לעזור במידת יכלתו להשמדת המשטר הנאצי. אולם אם הממשלה האנגלית תפגע עכשיו בזכותנו, לא נוכל להרכין ראש ולקבל עליו את הדין.

[…] דרוש לנו מצפן פוליטי שיכוון את דרכנו בסבך האפל, בו אנו נכנסים. איננו יכולים לדעת כיצד ישתלשלו הדברים, אבל דרושה לנו נקודה מאירה באופק ההיסטורי, שתורה לנו את הדרך במצבים המסובכים הצפויים לנו. בעיני, המצפן הפוליטי הזה הוא – חתירה לקראת הקמת מדינה עברית בארץ.

יום שלישי, 1 בספטמבר 2009

לכבוד פתיחת שנת הלימודים: יש לחנך המורים תחילה

חיפה, 10.1957

למר דוד בן-גוריון היקר והנכבד שלום.

[…] ככל שאנו מתרחקים מהתקופה ההיא, כן אנו מתעלמים מתפקידנו – הגשמת רעיונותיהם של הנביאים […] עתה הגיעה השעה לחנך ולהחדיר לנוער, כבר מגיל רך, את תפקידו ויעודו של עמנו במשפחת העמים. ולצערי הרב, בתי ספר שהם כור ההיתוך לנוער, אינם ממלאים את תפקידם, אינם מחנכים את הנוער לאידיאות […] תלמיד המסיים בית ספר הינו ריקני לגמרי, לבו ומחשבתו נתונים לעניינים של מה בכך, נסחף לזרם החיים שמשם ודאי לא יספוג אמונה זו […] רק על ידי חנוך וחנוך נאות נוכל לבצע יעודנו.

בברכה נאמנה

דוד הנדל

שדה בוקר 14.10.1957

למר דוד הנדל – שלום רב.

קיבלתי מכתבך ואני מסכים לכל דבריך, אולם איני בטוח אם כל המורים שלנו מוכשרים ומסוגלים להיות מחנכים בכלל (בלי ספק אתה יודע ההבדל בין לימוד ובין חינוך) ומחנכים ברוח הרצויה לך וגם לי – בפרט.

ויש לחנך המורים תחילה.

בכבוד רב

ד. בן-גוריון

מכתב דוד הנדל תשובה לדוד הנדל