יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

היום לפני חמישים שנה: זורק הרימון בכנסת מבקש סליחה. בן-גוריון סולח

על פרשת זריקת הרימון בכנסת

ב"ה יום ג' ט' בתשרי ערב יום הכפורים התשי"ט, 23.9.1959

לכבוד

ה'ה מר דוד בן-גוריון ראש הממשלה לישראל.

השלום והברכה.

ביום זה ערב יום הכפורים לשנת תשי"ט הוא היום הנורא בו עומד אדם לפני בוראו למשפט ולחתימת דינו נושא גם אני עיני לאבינו שבשבמים ושופך את נפשי לפניו להתודות על חטאי ומעללי אשר עוללתי בשנה זו. ואומר אני חטאתי עויתי ופשעתי נגד אלהים ואנשים והעם וכנגד כבוד השר וראש הממשלה מר דוד בן גוריון. ואין יום המקום מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שיבקש ממנו מחילה וירצהו. וכזאת אני עושה ואני החוטא והמתחטא שוטח לפניו את בקשתי כי יכללני גם אני בין שאר בני העם, כי ימחל לי בין שאר בני ישראל כי לכל העם בשגגה. עם ודויי ביום הדין לפני דיין האמת אשטח תפילתי לפניו ואתפלל במידת הרחמים ויהפוך את דיני וישים עצמו לפרקליט לעמוד למליץ טוב ונאמן בעדי לחונני ולהוציאני מבית כלא. ישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלמה מאת ה' אלהי ישראל אשר אנו חוסים תחת כנפיו.

ואסיים בברכת גמר חתימה טובה החוטא והמתחטא

משה דוויק

ירושלים, ו' בחשון תשי"ט

20 באוקטובר 1958

למשה דוויק – שלום רב.

קיבלתי מכתבך , ואני מוחל לך על אשר עשית לי, ואני מודיע לך שאין לי בלבי כל טינה נגדך. אולם אתה כנראה לא מרגיש שחטאת לא רק כלפי אנשים מסוימים (מלבדי נפגעו עוד חברים) אלא נגד שלום המדינה והכנסת, ואין בסמכותי למחול החטא הזה.

עליך להרהר ולבדוק מה הביא אותך לידי כך, ואם באמת עקרת מלבך המניעים שהביאו אותך לידי המעשה הנורא שעשית, ואינך צריך להקל על עצמך המלאכה רק בחרטה של דברים, אם כי אני מניח שהדברים יצאו מלבך. יש בוודאי משהו לא טוב שהביא אותך לעשות מה שעשית, ואותו עליך לעקור.

ד. בן-גוריון

שדה בוקר, 9.7.68

לשר המשפטים יעקב שמשון שפירא – שלום,

תתפלא אולי שאני פונה אליך. יודע אתה בלי ספק מקרה זריקת הפצצה על ידי משה דוויק לשולחן חברי הממשלה לפני 11 שנה. נדמה לי שכדאי לתת חנינה לצעיר זה – כי הוא כבר בא דיו על ענשו. איני בטוח במי תלוי הדבר, אבל בלי ספק שאתה האדריסה הנכונה

בכבוד רב,

ד. בן-גוריון

 

משה דוויק מבקש סליחה בן גוריון עונה למשה דוויק בן גוריון מציע לחון את משה דוויק

9 תגובות:

  1. קטע מעניין מאוד (בכלל, אתר מעניין מאוד- אני מניח שפידבקים חיוביים עוזרים אז הנה אחד)

    האם אתם יודעים מה קרה בסוף? האם דוויק אכן קיבל חנינה בעקבות בקשת בן גוריון? והאם הבקשה של בן-גוריון ב68 הייתה תוצאה של משהו לבד מחשבון-נפש שלו?

    השבמחק
  2. ראשית, תודה על הפידבק.

    דוויק והוריו לא חדלו מלבקש חנינה במשך כל השנים, וניתן למצוא בארכיון בן-גוריון תכתובת ארוכה בנושא.

    ככל הידוע לי, משה דוויק (או דואק) לא קיבל חנינה. חלק מ-15 שנות המאסר הוא בילה בבתי חולים לחולי נפש. ב-1988 הקים את מפלגת ז.ע.מ, הידועה מתשדירי הבחירות בהם קרא דואק "נוער, נוער, נוער".

    על פרשת הרימון בכנסת אפשר לקרוא כאן:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA

    וכאן:
    http://www.knesset.gov.il/guard/heb_html/about_history.asp

    השבמחק
  3. אילן, מעניין ומרשים!
    יוני, ירוחם

    השבמחק
  4. תודה רבה על הקישור והתגובה.
    אסף.

    השבמחק
  5. מרתק, תודה רבה, בלוג באמת מצוין.
    חשוב להצביע על ההבדל המהותי בין "סליחה" לבין "חנינה".
    הסליחה של מספר אנשים בכנסת לפושע נעשו מסיבות של רוח התקופה - "כולנו ישראלים"\"הורדת הלחץ הציבורי" ואולי גם דברים אישיים שבין הח"כים לעצמם - אך כל עוד המצב לא הגיע לחנינה, הכל בסדר.
    אם בזמנו האיש היה מקבל חנינה מהמערכת המפשטית של המדינה, היינו לצערנו כנראה נתקלים במקרה "יגאל עמיר" מוקדם מהצפוי - כאשר אנשים לא היו מפחדים להתמודד עם אירועים אלימים מול נבחרי הציבור. טוב שיש הרתעה, ושתמשיך ככה.

    השבמחק
  6. איזה יופי של פוסט ,מעניין ומעשיר ביותר ,יישר כוח

    השבמחק
  7. אני מסכים עם מר שליחויות, גם אני חושב כך...
    פוליש

    השבמחק
  8. חחח "מר שליחויות"?! מצחיק מאוד ג'וש.
    מטבחים
    מטבחים

    השבמחק
  9. מהרימון נפצע קשה משה שפירא מהפועל המזרחי , ופצעו בקלילות גולדה בן גוריון וכרמל. בדו"ח ישבת הכנסת נרשם בן גוריון בראש רשימת הנפגעים - פולחן אישיות היה נהוג כבר אז.
    אישית שמעתי את הפיצוץ תוך כדי קידוחים של רופא שיניים בפי במרפאת שנים בקומה שניה מעבר לרחוב.

    השבמחק