יום שני, 20 ביולי 2009

אין האדמה, לדעתנו, חפץ שקונים ומוכרים אותו

[…] אין האדמה, לדעתנו, חומר לפרקמטיה וספסרות, חפץ שקונים ומוכרים אותו. האדמה היא יסוד הקיום האנושי, היא פיקדון קדוש שהופקד בידי אנוש לשמרו ולעבדו. אין להזניחה ואין לפגמה – להיפך, יש להפרותה, להשביחה, לשמור עליה כעל בבת-עין. ואנו מנסים לעשות זאת במיטב יכולתנו – וכמדומה שעשינו זאת בלי כשלונות רבים

דבר ישראל בארצו

עדות בפני הועדה האנגלית-אמריקנית, 11 במרס 1946

(במערכה ד, עמ' 60)

עוד בנושא: הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל אושרה בוועדה

גדי טאוב על הפרטת הקרקעות

00000027

יום ראשון, 12 ביולי 2009

כ' תמוז, יום מותו של הרצל: היום הקודר והעגום ביותר בחיי

17.8.1955

אדון נכבד,

[...]

אתה אדון בן-גוריון אינך יודע ולא כלום על נושא זה. במקרה זה בכונה או לא הנך פוגע בזכרו של גדול היהודים בהתפתחותנו ההיסטורית.

אתה לא ראית את הרצל ולא שמעת את קולו. לפי שמיעה או לפי מה שקראת נודע לך כי הרצל "בגד". זו היא דיבה! [...]

שלום

לוי חזקיה

ירושלים, כז' באלול תשט"ו

14 בספטמבר 1955

למר לוי חזקיהו - שלום וברכה.

[...] אהבתך והערצתך להרצל [...] משותפת גם לי, ואם כי הייתי נער צעיר במות הרצל - היה יום זה בשבילי היום הקודר והעגום ביותר בחיי, כאילו נחרב עלי כל עולמי. אבל מהרגע הראשון התנגדתי להצעת אוגנדה, והצעה זו דחפה אותי לעלות בהקדם לארץ. לא חשבתי שהצעת אוגנדה היא "בגידה" כי ידעתי שהצעה זו נבעה מתוך חרדתו העמוקה של הרצל לגורל היהודים, אבל מותר להתנגד גם להצעה של מנהיג גדול [...]

בכבוד רב

ד.בן-גוריון

וכך מתאר בן-גוריון בזכרונותיו את מותו של הרצל:

בקיץ 1904 נדהמה עיירתנו מבשורת איוב: מת הרצל. קשה לתאר ששים ושש שנה אחרי האסון, מה היתה המהלומה הזאת בשבילנו [...] אני הייתי מדוכא עד היסוד - כאילו חשך עולמי וניטל אור חיי [...] במכתב מליצי ששלחתי שבועים אחרי הבשורה הרעה לחברי ש.פוקס [...] הבעתי מקצת הרגשות שאפפו אותי [...]

ורשה, ד' באב, ז לקונגרסים

לא יקום עוד איש נפלא כזה המאחד בקרבו את גבורת המכבי עם מזימות דוד, אומץ לב רבי עקיבא, המת ב'אחד' וענוות הלל, את יפי רבי יהודה הנשיא ואהבת-אש של ר' יהודה הלוי; רק פעם במשך אלפי שנים ייולד איש-פלאים כזה; כגדול הים - גודל אבידתנו...

ובכל זאת הנני כיום, יותר מתמיד, מאמין ובטוח בנצחוננו. ברור לי כי יש יום - והוא לא רחוק - ושבנו לארץ הנפלאה [...]

זכרונות א, 14-15

0000104683001 0000104683002

היום הקודר והעגום ביותר בחיי - תשובה ללוי חזקיה

יום שלישי, 7 ביולי 2009

עוד על המילה 'את': יש בה בזבוז מרץ, נייר, דיו, דפוס והוצאות

י"ג טבת תשי"ג

31 בדצמבר 1952

למר י. פרץ שלום וברכה.

[...] ואשר למלת היחס "את" המסכנה. כליה - חס ושלום. אולם ברוב הגדול של המקרים היא מיותרת בהחלט, והראיה, מאות פסוקים מהתנ"ך, שמשמיטים "את", אם כי באותם הביטויים יש "את" בהזדמנויות אחרות [...]

ובכל מקום שאין "את" חסרונה לא מורגש כלל, סימן שאין בה צורך, אלא במקרים מועטים שאפשר לטעות בנושא ובנשוא. ובכל מלה מיותרת - יש בזבוז מרץ, נייר, דיו, דפוס והוצאות [...]

נסה לקרוא: "בראשית ברא אלהים השמים והארץ" - ותראה שלא חסר כאן כלום.

חכמינו הרגישו בדבר ור' עקיבא היה משום כך דורש תלי תלים של הלכות על "את" כשם שהוא עשה זאת על "אך" ו"גם". סימן ש"את" אינו נחוץ לגופו.

בכבוד רב

ד. בן-גוריון

כ"ט בחשון תשי"א

3 בנובמבר 1950

למר יצחק אבינרי

אדוני הנכבד,

שמתי לב למאמרך ב"על המשמר" [...] יודע אני בקיאותך המפליאה בלשוננו ובדקדוקה, וזו תהא העזה רבה מצדי לחלוק על דעתך, ואעפ"כ נראה לי שהמלה "את" היא מיותרת [...]

יכתוב כל איש לפי טעמו. ברור לי שמותר לכתוב בלי "את" כשם שמותר להוסיף "את", אם כי הוא מיותר.

בהוקרה רבה

ד. בן-גוריון

 

בן גוריון לי.פרץ - בזבוז דיו ונייר (1) בן גוריון לי.פרץ - בזבוז דיו ונייר

1 2 3

יום רביעי, 1 ביולי 2009

דוד בן-גוריון על המילה 'את' – היא לפעמים הכרחית, לרוב מיותרת

30.4.1967

אישי הדגול,

קראתי בעיתון "מעריב" […] חלק מדברי כבודו.

כ"צבר" ישראלי ברצוני להעיר מספר הערות.

א. בדבריו כב' כמעט אינו מזכיר את המלה "את" […] מבין אני כי לעתים רחוקות אפשר להשמיט את ה"את" אך אין לעשות זאת לשיטה קבועה […] בכלל כל עניין ה"השמטה" אינו מוצא חן בעיני. מה חטאה ומה פשעה של המלה הקטנה והחשובה הזאת שרוצים להשמידה?

בתודה מראש ובהערצה

עמוס פריש

(בן י"ד שנה)

שדה בוקר, 4.5.1967

לעמוס פריש – שלום,

מחוסר זמן אענה לך בקצרה על שתי שאלותיך: -

"את" – היא לפעמים הכרחית, לרוב מיותרת, אבל רשות ולא חובה. אם תאמר: ראובן הכה שמעון, לא ברור מי הכה את מי. אם ראובן את שמעון, או שמעון את ראובן, ולכן דרושה המילה את. אבל לא תמיד. עיין בפרשת בראשית, כשקראו שמות לילדי יעקב […] לגבי שבעה נאמר ותקרא שמו – בלי את, ורק לגבי ארבעה כתוב ותקרא את שמו. ז"א, "את" היא רשות ולא חובה (יש עוד דוגמאות למאות)

בב"ח,

ד. בן-גוריון