כ' תמוז, יום מותו של הרצל: היום הקודר והעגום ביותר בחיי

17.8.1955

אדון נכבד,

[...]

אתה אדון בן-גוריון אינך יודע ולא כלום על נושא זה. במקרה זה בכונה או לא הנך פוגע בזכרו של גדול היהודים בהתפתחותנו ההיסטורית.

אתה לא ראית את הרצל ולא שמעת את קולו. לפי שמיעה או לפי מה שקראת נודע לך כי הרצל "בגד". זו היא דיבה! [...]

שלום

לוי חזקיה

ירושלים, כז' באלול תשט"ו

14 בספטמבר 1955

למר לוי חזקיהו - שלום וברכה.

[...] אהבתך והערצתך להרצל [...] משותפת גם לי, ואם כי הייתי נער צעיר במות הרצל - היה יום זה בשבילי היום הקודר והעגום ביותר בחיי, כאילו נחרב עלי כל עולמי. אבל מהרגע הראשון התנגדתי להצעת אוגנדה, והצעה זו דחפה אותי לעלות בהקדם לארץ. לא חשבתי שהצעת אוגנדה היא "בגידה" כי ידעתי שהצעה זו נבעה מתוך חרדתו העמוקה של הרצל לגורל היהודים, אבל מותר להתנגד גם להצעה של מנהיג גדול [...]

בכבוד רב

ד.בן-גוריון

וכך מתאר בן-גוריון בזכרונותיו את מותו של הרצל:

בקיץ 1904 נדהמה עיירתנו מבשורת איוב: מת הרצל. קשה לתאר ששים ושש שנה אחרי האסון, מה היתה המהלומה הזאת בשבילנו [...] אני הייתי מדוכא עד היסוד - כאילו חשך עולמי וניטל אור חיי [...] במכתב מליצי ששלחתי שבועים אחרי הבשורה הרעה לחברי ש.פוקס [...] הבעתי מקצת הרגשות שאפפו אותי [...]

ורשה, ד' באב, ז לקונגרסים

לא יקום עוד איש נפלא כזה המאחד בקרבו את גבורת המכבי עם מזימות דוד, אומץ לב רבי עקיבא, המת ב'אחד' וענוות הלל, את יפי רבי יהודה הנשיא ואהבת-אש של ר' יהודה הלוי; רק פעם במשך אלפי שנים ייולד איש-פלאים כזה; כגדול הים - גודל אבידתנו...

ובכל זאת הנני כיום, יותר מתמיד, מאמין ובטוח בנצחוננו. ברור לי כי יש יום - והוא לא רחוק - ושבנו לארץ הנפלאה [...]

זכרונות א, 14-15