יום שני, 27 בנובמבר 2017

על חילול שבת בארץ ישראל: "אילו הייתה לנו מדינה – הייתה המדינה גוזרת על כך"


באוגוסט 1935 נערך בעיר לוצרן שבשוויץ הקונגרס הי"ט של תנועתנו. זה היה קונגרס מעניין מאד בעיקר מכיוון שהרביזיוניסטים נעדרו ממנו בפעם הראשונה ולמעשה הקימו הסתדרות ציונית חדשה.

אולם לא בזה רציתי לדבר. באותו קונגרס דרשו נציגי המזרחי שהקונגרס יקבל החלטה בדבר איסור חילול שבת בפרהסיה בארץ ישראל בידי גופים ציוניים רשמיים או כאלו שנתמכים על ידי התנועה. לא בקלות עברה ההחלטה. אוסישקין, למשל, טען שגאולת האדמה קודמת לקדושת השבת: "פקוח נפש של האומה דוחה שבת". המזרחי איימו בפרישה מהקונגרס. לבסוף, בהנהגתו של ברל כצנלסון, התקבלה ההחלטה. נושא חילול השבת בפרהסיה הוסיף להיות מרכזי גם כשהייתה לנו מדינה צעירה. היום לבטח כבר פתרתם העניין.

רציתי להביא בפניכם היום חלופת מכתבים ביני לבין אנשי קבוצת "בתלם", שישבה אז בנחלת-יהודה ליד ראשון-לציון ועברה מאוחר יותר לעין-גב. פניתי אל אנשי "בתלם" לאחר שנמסר לי שהם מחללים השבת וחופרים באר. הנה תשובתם:




וראו תשובתי למכתבם זה:

ברור לכל, שכדי להתמיד בהגשמת חזון, יש צורך גם במנוחה מעת לעת.
וגם אתם ואתן - האבקו על הגשמת חזון חברת המופת והשתדלו לנוח בשבת. תעזו, תתמידו ותצליחו!

יום שני, 20 בנובמבר 2017

האם היית רוצה לחיות מאה וחמישים שנה? -"בהחלט": לרגל יום בן-גוריון ופטירתה של רות בונדי

ב-23.3.1965, באו לראיין אותי בשדה בוקר העיתונאים רות בונדי ורפאל בשן. רות בונדי נצטיירה בראשי כבחורה "פראית". על המפגש כתבתי מעט ביומני:











הראיון, שעסק בעיקר במדרשת שדה בוקר, התפרסם בדבר השבוע של אותו שבוע. ידוע לי שהשבוע תציינו את יום האזכרה ה-44 למותי. מה שאולי פחות יודעים הוא שהשבוע הלכה לעולמה רות בונדי - עיתונאית, סופרת ומתרגמת. בחרתי להביא בפניכם קטע קצר מהראיון (הראיון המלא בקישור זה):












ב-7.12.1973, כמה ימים אחרי מותי, פרסמה בונדי רשימה ארוכה ב"דבר". גם ממנה בחרתי קטע קצר לרשומה זו (הרשימה המלאה בקישור זה):






















רבים הצטערו כאשר התפטרתי מן הממשלה. בוודאי רבים יותר כאשר נפטרתי. אולם הדרך להגשמת חזון נביאי ישראל וחברת המופת בוודאי לא תלויה בי בלבד, אלא בכל אדם בישראל: תעזו, תתמידו ותצליחו!