יום ראשון, 29 בינואר 2017

"לא מצאתי בשום ספר האהבה שנתגלתה לי בחיי פולה": 49 שנים אחרי מות פולה

ב-29.1.1968 מתה פולה.
את פולה פגשתי בעת גלותי בניו-יורק בשנת 1915. נישאנו ב-1917 והבאנו שלושה ילדים לעולם. היא ליוותה אותי גם כשזה לא היה קל ולעתים קרובות ביטלה את רצונותיה הפרטיים לטובת התמיכה בי ובמפעלנו הלאומי.
בשנת תשי"ז הקדשתי לה את אסופת דברי, "חזון ודרך" ה':
 
ההתלבטות היכן תיקבר פולה הייתה בעצם ההתלבטות לגבי מקום קברי שלי. לעמוס, בני, וליהושע כהן, ידידי בשדה-בוקר, הראיתי את המקום - שלוחה היורדת לנחל צין וצופה על הבקעה והמצוק. הם ניסו להניא אותי מבחירה זו, אך התעקשתי שזה יהיה המקום. את עמוס שאלתי: "תגיד עמוס, מי ישכב פה? אני או אתה?". המקום נבחר והוכן לקבורה.

בקיץ של אותה שנה החלפתי מכתבים עם הסופר חיים הזז. בסיומו של אחד המכתבים כתבתי לו הדברים הבאים (לחצו להגדלת התמונה):
קוראי היקרים, גם ברגעים קשים בחיים: תעזו, תתמידו, תצליחו!


ואם תרצו ללמוד עוד מעט על פולה ועל יחסי אליה, בקרוב תוכלו לצפות בסרט "בן-גוריון, אפילוג" של הבמאי יריב מוזר (אנחנו מופיעים שם אפילו בצבע).

יום חמישי, 19 בינואר 2017

לרגל יום הלשון העברית: "...אחד מעמודי התווך עליו נשען הבית השלישי בבניינו"


קוראי היקרים
היום תציינו ודאי את יום הלשון העברית, הוא גם יום הולדתו של אליעזר בן-יהודה. אני לא הייתי הראשון לזהות את הקשר בין פעילות ציונית לבין חידוש השפה העברית, אך פעלתי בשדה זה עוד בהיותי נער בן 14 בעיירתי פלונסק:


הקרב הפרטי שלי על הנחלת השפה העברית היה גם לעניין לאומי. המאמץ הזה נטל ד"ר בן-יהודה על כתפיו והערכתי הרבה נתונה למורות ולמורים אשר הנחילו השפה לפעוטות. הנה כאן דברים שנשאתי בכנס היובל להסתדרות המורים, ביום ה' באלול תשי"ג:
"אליעזר בן-יהודה איש ירושלים וחבריו המעטים הגו רעיון אוטופיסטי זה וגם הפעילו אותו בחייהם הפרטיים - עוד לפני קום הסתדרותכם. אבל בלי המחנך העברי, בלי מלאכתו הנאמנה והיוצרת של המורה ושל הגננת, לא היה רעיון זה יוצא מגדר הזיה ונסיון של יחידים, ולא היה נהפך לנחלת העם. הלשון העברית שכאילו נתאלמה מאז הלכנו בגולה ונחנטה בספרים דוממים - הושב לה כוח הדיבור וכשרון הצמיחה על ידי המורה העברי במפעלו החינוכי המבורך, אשר שם אותה בפי תינוקות וילדים, ועל ידי כך - גם בפי העם. זה היה אחד ממעשי בראשית המופלאים אשר הכשירו תקומת ישראל בימינו, ואחד מעמודי התווך עליו נשען הבית השלישי בבנינו"

עבודתם של רבים ואני ביניהם, הפכה החזון הגדול למציאות. וגם אתם, קוראי הנאמנים -
תעזו, תתמידו, תצליחו!


יום ראשון, 1 בינואר 2017

שנה אזרחית חדשה: "מי יתן ולתינוק תהיה תמונת אמת חיה של אביו הבלתי-נשכח..."



לקראת תחילת שנת 1945 שלחתי מברק ללורנה וינגייט, אלמנתו הטרייה של הידיד אורד וינגייט. היא ילדה את בנם הבכור והיחיד מעט אחרי נפילתו של אורד, וקראה לו אורד ג'ונתן. וכך הברקתי לה:

"איחולי הכנים לשנה חדשה ושמחה לך ולאורד הצעיר. אלפים מחבריו של אורד ברחבי העולם זוכרים אותך בחיבה עמוקה. מי יתן ולתינוק תהיה תמונת אמת חיה של אביו הבלתי-נשכח.

דוד בן-גוריון"

הנה המברק המקורי באנגלית (לחצו להגדלה):


לאלו מכם שאולי לא זוכרים מיהו אורד וינגייט ומה תרומתו לעמנו – אל תשבו בטל: למדו וקראו אודותיו. וכדי להתחיל צרפתי קטע מדברי בעתון "דבר" עם הגיע הידיעה על מותו בתאונת מטוס מצערת בהודו (לחצו להגדלה):


ולכם, קוראי הטובים, אאחל גם בשנה זו: תעזו, תתמידו, תצליחו!