מדברי שר הביטחון בישיבת הפתיחה של מועצת הג"א הארצית.
[...]
ההכרח בהתגוננות אזרחית במקרה של מלחמה נובע מהאופי של המלחמה והתגוננות זו יש לה שתי מטרות עיקריות. יש לה עוד כוונות אחרות נוספות שאעמוד עליהן בהמשך דברי.
ההבדל היסודי בין מלחמות בימינו ובין מלחמות בזמן העבר הלא כל כך רחוק, עד אמצע המאה ה-19, הוא שתמיד היו מלחמות בין צבאות, בין שאלה היו צבאות מקצועיים כמו בימי הביניים ובין שאלה היו צבאות עממים כמו במאה ה-19, אבל העם האזרחי עמד תמיד מחוץ לשטח המלחמה ובדרך-כלל לא שימש מטרה להתקפת האויב ולא היה צורך מיוחד, בייחוד בארצות תרבות, בהתגוננות אזרחית.
לא כן המלחמה בימינו. היא טוטאלית. היא פוגעת בכל איש. היא עלולה אפילו לפגוע בתינוקות ואינה מבחינה יותר בין חייל ובין אזרח, בייחוד במלחמה האווירית. בעצם בין הפצצה מהאוויר ובין הפצצה אטומית אין שום הבדל מהותי.
יהיה בזה משום עוון וסכנה, אם יחד עם התכוננות למקרה של מלחמה, יחד עם הכשרת הנוער להתגוננות בשדה הקרב, לא נאחז באותם האמצעים, העלולים להגן על האזרחים, אשר אומנם אינם משתתפים בקרב, אבל הם משמשים מטרה להתקפות האויב.
הניסיון המר ממה שהיה לנו ממלחמת השחרור, מיד בלילה הראשון, הוכיח לנו האמת המרה האכזרית של אופייה החדש של המלחמה. יחד עם פלישת האויב, הופצצה עיר זו (תל-אביב) על ידי מטוסי האויב.
אולם להתגוננות זו יש עוד מטרה אחת בעלת חשיבות רבה. אנו במקרה של מלחמה, נשלח את בנינו הצעירים והרעננים ביותר, הבנים והבנות, לשדה המערכה.
זה מחייב שאיש הצבא שייצמא בשדה הקרב יהיה בטוח, עד כמה שדבר זה אפשרי, שהוריו וקרוביו, משפחתו, ילדיו, מוגנים ולא יהיה שרוי הדאגה גדולה.
[...]
אולם להתגוננות זו יש עוד מטרה אחת בעלת חשיבות רבה.
אנו במקרה של מלחמה, נשלח את בנינו הצעירים והרעננים ביותר הבנים והבנות לשדה המערכה.
זה מחייב שאיש הצבא שיימצא בשדה הקרב יהיה בטוח, עד כמה שדבר זה אפשרי, שהוריו וקרוביו, משפחתו, ילדיו, מוגנים ולא יהיה שרוי בדאגה כפולה.
בזה יש ביוטי לכך שהדאגה לביטחון המדינה איננה דאגתו
של חלק אחד של העם, חלק אשר קוראים לו בשם צבא, כי אם דאגתו של העם כולו: ביטוי לכך שקיימת מסגרת כוללת, המקיפה גם את האזרחים בלי מדים וגם את האזרחים במדים, שהם שניהם שותפים תמיד לדאגה הזאת- לביטחונה של המדינה.
מדברי שר הביטחון בישיבת הפתיחה של מועצת הג"א הארצית.
[...]
ההכרח בהתגוננות אזרחית במקרה של מלחמה נובע מהאופי של המלחמה והתגוננות זו יש לה שתי מטרות עיקריות. יש לה עוד כוונות אחרות נוספות שאעמוד עליהן בהמשך דברי.
ההבדל היסודי בין מלחמות בימינו ובין מלחמות בזמן העבר הלא כל כך רחוק, עד אמצע המאה ה-19, הוא שתמיד היו מלחמות בין צבאות, בין שאלה היו צבאות מקצועיים כמו בימי הביניים ובין שאלה היו צבאות עממים כמו במאה ה-19, אבל העם האזרחי עמד תמיד מחוץ לשטח המלחמה ובדרך-כלל לא שימש מטרה להתקפת האויב ולא היה צורך מיוחד, בייחוד בארצות תרבות, בהתגוננות אזרחית.
לא כן המלחמה בימינו. היא טוטאלית. היא פוגעת בכל איש. היא עלולה אפילו לפגוע בתינוקות ואינה מבחינה יותר בין חייל ובין אזרח, בייחוד במלחמה האווירית. בעצם בין הפצצה מהאוויר ובין הפצצה אטומית אין שום הבדל מהותי.
יהיה בזה משום עוון וסכנה, אם יחד עם התכוננות למקרה של מלחמה, יחד עם הכשרת הנוער להתגוננות בשדה הקרב, לא נאחז באותם האמצעים, העלולים להגן על האזרחים, אשר אומנם אינם משתתפים בקרב, אבל הם משמשים מטרה להתקפות האויב.
הניסיון המר ממה שהיה לנו ממלחמת השחרור, מיד בלילה הראשון, הוכיח לנו האמת המרה האכזרית של אופייה החדש של המלחמה. יחד עם פלישת האויב, הופצצה עיר זו (תל-אביב) על ידי מטוסי האויב.
אולם להתגוננות זו יש עוד מטרה אחת בעלת חשיבות רבה. אנו במקרה של מלחמה, נשלח את בנינו הצעירים והרעננים ביותר, הבנים והבנות, לשדה המערכה.
זה מחייב שאיש הצבא שייצמא בשדה הקרב יהיה בטוח, עד כמה שדבר זה אפשרי, שהוריו וקרוביו, משפחתו, ילדיו, מוגנים ולא יהיה שרוי הדאגה גדולה.
[...]
אולם להתגוננות זו יש עוד מטרה אחת בעלת חשיבות רבה.
אנו במקרה של מלחמה, נשלח את בנינו הצעירים והרעננים ביותר הבנים והבנות לשדה המערכה.
זה מחייב שאיש הצבא שיימצא בשדה הקרב יהיה בטוח, עד כמה שדבר זה אפשרי, שהוריו וקרוביו, משפחתו, ילדיו, מוגנים ולא יהיה שרוי בדאגה כפולה.
בזה יש ביוטי לכך שהדאגה לביטחון המדינה איננה דאגתו
של חלק אחד של העם, חלק אשר קוראים לו בשם צבא, כי אם דאגתו של העם כולו: ביטוי לכך שקיימת מסגרת כוללת, המקיפה גם את האזרחים בלי מדים וגם את האזרחים במדים, שהם שניהם שותפים תמיד לדאגה הזאת- לביטחונה של המדינה. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה