העיתונות בימים אלה מלאה
בשאלות בדבר התערבות ראש הממשלה בהארכת כהונתו של מפכ"ל המשטרה. אלו המצויים
בעיתונות ראו ודאי שהיועמ"ש
אסר על ראש הממשלה להתערב בנושא. כשהקמנו המדינה, הייתה המשטרה גוף חשוב מאין
כמוהו, אך הקמתו לא הייתה קלה. בעוד צה"ל זכה באהדת הציבור כבר עם הקמתו, הרי
שהמשטרה זכתה ליחס חשדני, כפי שכתבתי למפכ"ל המשטרה הראשון עם פרישתו
מהתפקיד, בשנת 1958:
יחזקאל סהר (סחרוב), מונה
למפקד המשטרה כבר בחודש מרץ 1948, עוד לפני שקמה המדינה. אחרי הקמת המדינה נצטווה
לסדר את המשטרה ומשמר הגבול למלא את תפקידיהם (מתוך מכתב, 6.2.1949):
במהלך כהונתו של סהר, קרה שגם
שמי שורבב כבעל אינטרס במינויים במשטרה, על רקע פרשה שנקשרה בשמו של בני, עמוס,
ובקבוצה של אינטלקטואלים שהתאגדו תחת השם "שורת
המתנדבים". בשנת 1957 נשמעו כבר קולות
רבים שמתחו ביקורת על תפקוד צמרת המשטרה, על כך שהמשטרה אינה מתחדשת ועל
פוליטיזציה של קציני המטה. אני קיבלתי את המפכ"ל סהר לשיחה וביקשתי ממנו לא
להישבר תחת הלחץ (מן היומן):
לבסוף, סהר הגיש את התפטרותו
בקיץ של שנת 1958. אני כתבתי לו מכתב ארוך וממנו אביא בפניכם קטעים:
אינני יודע אם נכון שראש
הממשלה יעסוק באופן ישיר במינויים במשטרה. אני על כל פנים נהגתי כך מתוך תפיסה ממלכתית,
אך בהחלט יתכן שטעיתי בעשותי כך. אך גם אם טעיתי, אבקש מכם להניח שמניעיי היו
נקיים:
"לעולם לא תוכל לדעת אם לא תטעה. כי אם
אתה יודע שאתה טועה, לא תעשה את הטעות. אתה עושה משהו כי אתה חושב שהוא נכון"
(מתוך הסרט בן-גוריון: אפילוג).
תעזו, תתמידו, תצליחו!
הבן גוריון הזה היה יותר מושחת מביבי. חחחחח התערב במינוי מפכל בשביל להציל את הבן שלו...
השבמחק