או"ם שמום?

יומן בן-גוריון, 18.9.1967

כשמשה שרת ז"ל הובא על גלגלים לועידת מפא"י האחרונה לחלוק על מה שאמרתי כי "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים" - לא זכרתי מתי אמרתי זאת. היום מצאתי שזה נאמר בסוף נאומי במסדר צה"ל ביום העצמאות ברמת גן ביום ה' באייר תשט"ו - 27.4.55 (כלומר עשר שנים לפני הנאום של משה ז"ל).

נאום במסדר צה"ל ביום העצמאות, רמת גן, 27.4.1955

אולם לרבים מתושבי הארץ נדמה, כאילו באנו כבר אל המנוחה ואל הנחלה, ורק דאגה אחת מקננת בלבם: מה אומרים הגויים [...]אבל כשם שזוהי טעות מסוכנת להניח כי באנו כבר אל המנוחה ואל הנחלה, כן אין יסוד לבהלה מאימרות הגויים, גם כשאימרות אלו מדאיגות. הדברים המדאיגים אינם לגמרי חדשים, ועל רבים מהם התגברנו בשנים מעטות אלו [...]לא נהיה כפויי טובה כלפי הדברים הטובים שנשמעו בעצרת-או"ם ולהחלטה האפלטונית שנתקבלה למען הקמת המדינה – אבל נכיר הדברים כהוויתם, כי בלי עמלנו, מאבקנו וגבורתנו – לא היו כל תוצאות לדברים היפים ולהצהרות הנאות [...] ההיסטוריה אינה נעשית על-ידי דיבורים – אלא על-ידי מעשים. [...]כל הכבוד למוסדות או"ם וחברותיה, אבל כל עוד נבואת ישעיהו: "ולא ישא גוי אל גוי חרב" לא נתקיימה, וכל עוד שכנינו זוממים לכלותנו – לא ייכון בטחוננו, אלא על כוחנו אנו [...] עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים , אלא במה יעשו היהודים!

פתק ששלח משה שרת לבן-גוריון, 13.4.1955:

לב"ג שלום

קראתי ב"אגדת ימינו" שחודשה לסדר תשט"ו בשדה בוקר:

"ותאמר העצרת לבווין: לך לך מארץ זו, כי צעקו בני ישראל, ותקם מדינת היהודים".

אני סבור כי הפסוק המחושב והתמציתי הזה הוא הקובע את האמת ההיסטורית ולא הדיבורים שאתה מפלט בעידנא דריתחא על "אום שמום".

אני בטוח כי אלמלא החלטת העצרת ב-1947, לא היתה מדינת ישראל קמה ב-1948. אין זאת אומרת כי לא היתה קמה בכלל, או אפילו כי לא היתה קמה בדורנו, אבל אפשרויות אחרות שהיו טמונות בתעלומות העתיד באותם הימים אינן צריכות לטשטש ולהעלים מעינינו את הזיקה הישירה והבלתי אמצעית שבין הכרזת נובמבר 1947 בניו-יורק, והכרזת מאי 1948 בתל אביב.

שלך

משה

על תפקידה של התקשורת בנושאי בריאות - תכתובת בין בן-גוריון ונתן אלתרמן

ירושלים, כ"ו באב תשי"ב, 7.6.1962

ידידי אלתרמן,

אני קורא ותיק של הטור השביעי, ותמיד נהנה ונשכר מקריאתו, אם כי לפעמים איני מסכים עם המגמות והמסקנות הפוליטיות של כמה משיריך האחרונים, כי אין מקשין על משורר.

הפעם קראתי שירך ביום ו האחרון בצער רב. ילד מת ­ אין אולי דבר מצער ומכאיב יותר ממנו, והרבה שלוחים למלאך המוות, וחכמת הרפואה לא הצליחה עדיין להתגבר על השטן, ובהרבה מקרים (כגון במחלה הארורה של שיתוק ילדים) אינה יודעת אפילו מקור המחלה. גם המדינה אין בכוחה לעשות כל מה שדרוש לעשות. וקל אפוא להסעיר הלבבות של ההורים. רק לפני שבועות אחרים עברה עלי כוס זו: נכדי חלה בשיתוק ילדים ומצבו היה נואש, ורק בדרך נס ניצל ושב לאיתנו.

אבל מספר הרופאים והאחיות וצורכי הצבא "בשגרת מילואים" הן בעיות מעשיות, ויש לדעת העובדות בטרם באים לקבול ברבים, אפילו בצורת שיר נחמד לקריאה; קרוב אני קצת למלאכה זו (לא של הרפואה אלא של הרופאים, המחסור ברופאים ביישובים בודדים ובצבא ובמעברות), ואני מצטער להגיד שהטחת אשמותיך הכבדות בלי ידיעת העובדות, אם כי אין לי צל של ספק שכתבת מה שכתבת בכוונה טהורה וכנה אבל זו בלבד לא מספיקה כשהדבר נוגע לרגשות הורים ולצער גידול בנים. יש לדעת העובדות והמקורות שמהם קיבלת הדברים. איני חושד בהם שבכוונה הטעוך, אלא אף הם אינם יודעים, וחבל מאוד שעשית (לפי מיטב ידיעתי) עוול רב לאנשים אחראים במשרד הבריאות החרדים על שלום ילדינו לא פחות ממישהו אחר אם כי עשית זאת בלא כל זדון.

תסלח לי על התערבותי בענייני ספרות. איני מבקר ואיני מרשה לעצמי לבקר סופרים. אולם שיריך יש בהם לעתים קרובות (וזוהי מעלתם) יותר קצת מ"ספרות" בלבד; ואתה דנת בענייני נפשות, ומשום כך הרשיתי לעצמי להעירך מה שהעירותי בכל יראת הכבוד שאתה ראוי לה.

בהוקרה

ד. בן-גוריון

מתוך תגובתו של נתן אלתרמן:

19.8.1952

לכבוד

ראש ממשלת ישראל

ד. בן-גוריון

מר בן-גוריון היקר והנערץ, -

רגש תודה מילאני בקראי את מכתבך. זה הקשב וזו התגובה הערה וזו היכולת להבקיע בסודותיו של יום, כדי לבוא במגע של מכתב-אישי עם השואל והמקשה – כל אלה אינם שכיחים ביותר לא אצלנו ולא בעולם ויסולח נא לי על יותר משמינית שבשמינית של גאוה שאני מתגאה במקרים כאלה עליך ועל מדינתנו שמחיצות-נוהל וגדרים אחרים נופלים בה לפתע בפני חשיבותו של ענין לעצמו.

[...] אתה כותב כי הטחתי אשמותי הכבדות בלי ידיעת העובדות, אך עובדות אלו ששמענו וראינו, אני וחברי מן המערכת, ודברים אלה שעמדנו עליהם, האמנם צריכים היינו לפסוח עליהם ולא להיות להם לפה. האמנם היינו מעידים בכך על מדה גדולה יותר של אחריות ומילוי חובה כלפיהם מאשר בקומנו להעלותם לברור ולעיון?

[...]

סלח לי שבאתי ברוב דברים. מכתבך פתח לפני, כאמור, את הדרך להביא את השאלה ישר לפניך ולא קמה בי רוח להחמיץ שעת כושר זה שבאה לידי. בטוח אני כי אם תשוב ותבדוק את הענין ואם תווכח לדעת כי אמנם אין הוא כשורה תדע להעלות לו ארוכה

ברגשי כבוד עמוקים

נתן אלתרמן

מאי 1948 - בארבע הכרזת העצמאות [...] ושוב אני אבל בין השמחים

14.5.1948

באחת עשרה מודיע כתריאל שגוש עציון נכנע. הנשים נשלחו לירושלים (בעזרת הצבא?) הגברים שבויים. [...] בארבע מועצת העם. אישרנו הנוסח של הכרזת העצמאות. בארבע הכרזת העצמאות. בארץ צהלה ושמחה עמוקה - ושוב אני אבל בין השמחים, כביום כ"ט בנובמבר.

נובמבר 1965. בן-גוריון מתוודה: טעיתי כשהמלצתי על אשכול

27.11.1965 ואני רוצה לסיים דברי בהתוודות על אחת השגיאות החמורות שעשיתי מאז קום המדינה כשהמלצתי, בפרישתי מהממשלה ביוני 1963, על לוי אשכול להיות ראש ממשלה במקומי. עלי להוסיף שלא בבת אחת עמדתי על טעותי המצערת והמזיקה הזאת, ובקונטרס שפרסמתי לאחר הבחירות לכנסת הששית, בשם "דברים כהוויתם" הבהרתי כיצד הגעתי להכיר בטעותי וכיצד נוכחתי שאין למר לוי אשכול התכונות הדרושות לראש ממשלה ויש לו תכונות שאינן הולמותראש ממשלה, ולא אגזול עוד זמנכם אלא אביע תקוותי שאם מר לוי אשכול מוקיר טובת המדינה וטוהר מידותיה העליונים אשר מהכסא - הרי השרות הגדול היחיד שהוא יכול לעשות למדינה - הוא להסתלק בהקדם האפשרי ממשרתו.

בחירות 1965: פרס לבן-גוריון: היה טוב לחזור, אך אין למי.

29.12.1965, יום ד' אחריהם בא שמעון. רואה חזית שחורה במצב במדינה. הון בורח לחו"ל. חברות ישראליות משקיעות כספים בחו"ל. עומדים בעוד שנה לפני משבר. ממשלת אשכול לא תאריך ימים יותר משנה, וגם מפני מחלתו של אשכול וגם מפני המצב. או שיהיו בחירות חדשות או שספיר יהיה ראש ממשלה. הסכנה שאנשי אחדות העבודה יקבלו לרשותם את המפלגה. גולדה עוזבת, איש לא ביקש ממנה שתישאר. מלבד ארן אין איש. יגאל, גלילי, משה כרמל ובן אהרון יקחו בידם ההנהגה במפא"י. שאלתיו: אתה סבור שאנשי רפי צריכים לחזור? היה טוב לחזור - אבל כנראה אין למי.

בחירות 1965: בן-גוריון הולך לאופוזיציה

17.11.1965, יום ה' השתתפתי הבוקר בכנס חברי האיחוד מרפי. דיברתי על סיבות הצלחת המערך - הירושה של מפא"י, של חברי מפאי יש להם חלק בירושה, אבל אה"ע זכה מן ההפקר, הפחד משלטון בגין והלחץ של שלושה מנגנונים (הסת', סוכנות, ממשלה, נוסף המפלגה). הופעת רפי בבחירות הופעה של התנדבות מתוך מניעים מוסריים בלבד, אם נדע לשמור על רוח זה נשנה פני העם. לא נשתתף בממשלת המערך, אבל נדון כל דבר לגופו, נתמוך בהצעה ובמעשה חיוביים, ונשלול שלילים. נבדיל בין מישור ממלכתי ובין מישור עירוני והסתדרותי.