יומן בן-גוריון
ט"ז כסלו
29 בנובמבר 1947
יום שבת
נפלה הכרעה 33: 13: 10
| ממשלה | חוקה |
| שם | משפט |
| בירה | נמלים |
| תקציב | שדות תעופה |
| משטרה | מחוזות |
| משדר | כספים |
| צבא | מטבע |
| שרותים | המנון |
| פקידות |
עוד על כ"ט בנובמבר באתר הכנסת
יום ראשון, 29 בנובמבר 2009
כ"ט בנובמבר 1947: "רשימת המכולת" של בן-גוריון
יום רביעי, 18 בנובמבר 2009
מתוך צוואתו של דוד בן-גוריון
צ ו ו א ה
אני הח"מ, דוד בן גוריון, ברצוני לקבוע מה ייעשה ברכושי, לאחר מותי, מצווה בזה:
א. ברצוני שביתי בתל-אביב, והספריה והרכוש המצויים בו, למעט חפצים וכלים אישיים, ישמשו כספריה וכמכון למחקר תולדות הקמת-המדינה ומלחמת השחרור. כן בקשתי כי מקום מגורי בשדה בוקר והספריה הנמצאת במקום, יישמרו וישמשו לאותן המטרות.
בקשתי היא שממשלת ישראל תקבל על עצמה האחריות לקיום משאלותי אלה, ולצורך זה אני מוריש לה את הרכוש הנ"ל.
[…]
יום שלישי, 3 בנובמבר 2009
השבוע לפני 92 שנה, הצהרת בלפור. בן-גוריון: אין ארץ נקנית לעם אלא ביסורי עבודה ויצירה
הפלא הגדול קם ויהי. הגדולה שבמעצמות, אשר חיל צבאה הולך ומתקרב לשערי ירושלים, הכריזה רשמית על 'יסוד בית לאומי לעם העברי בארץ-ישראל' […]
אחרי 35 שנה של מפעל חלוצי בארץ*, שהוכיח בעליל את כשרון העם היהודי לקומם הריסות ארצו; אחרי 20 שנה של הסברה לאומית ופוליטית […] – הכריזה האדירה שבמדינות העולם שהיא מכירה רשמית בקיום האומה העברית ומתחייבת לסייע להקמת ביתה הלאומי בארץ-ישראל.
אנגליה לא החזירה לנו את הארץ […] אין ארץ נקנית לעם אלא ביסורי עבודה ויצירה, מאמצי בנין והתיישבות. אנגליה הגדילה לעשות: היא הכירה בקיומנו כאומה פוליטית ואישרה את זכותנו לארץ. העם העברי בעצמו חייב להפוך זכות זו לעובדה חיה וקיימת, חייב בגופו ובנפשו, באונו ובהונו להקים את ביתו הלאומי ולבצע את גאולתו הלאומית עד תומה.
מתוך מאמרו של בן-גוריון בעיתון 'פועלי ציון', נובמבר 1917
*בזכרונותיו כותב בן-גוריון כי ציין 35 שנה של מפעל חלוצי מהקמת ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה ב-1882, אולם "בלי כל יסוד התעלמתי אז מיסוד פתח תקווה […] כי פתח תקווה הוקמה ב-1878, ומיסוד מקוה ישראל שהוקמה ב-1870
יום ראשון, 1 בנובמבר 2009
יוני 1967: בן-גוריון על 'נאום הר הצופים' של רבין: זה היה יותר מנאום מוצלח
שדה-בוקר, 28.6.1967
יצחק יקר -
בנסעי הנה שמעתי במכונית נאומך באוניברסיטה לאחר קבלת תואר ד"ר כבוד. בצדק הדגשת התגאותך במפקדים ובחיילים של צה"ל, אולם אני גם התגאיתי בנאומך. לא במקרה מחאו לך כף יותר מכל "המתוארים" האחרים. עד היום, אם איני טועה, לא שמעתיך נואם, אולם זה היה יותר מנאום מוצלח. זכית להיות רמטכ"ל בשעות הגדולות ביותר של צבאנו המפואר – ואמנם ראוי אתה לכך.
שלך,
ד. בן-גוריון
הירשם ל-
רשומות (Atom)