"העבודה היא לא צרה, שיש להיפטר ממנה במהירות האפשרית": קצת על קיץ וחופשה

במהלך שנות החמישים, נהגו עובדי משרדי הממשלה לצמצם מעט את שעות עבודתם במהלך הקיץ ולהנהיג שעות קיץ מיוחדות. הנה כך בדיווח של "דבר" ב-12.6.1958:

כשלעצמי, ראיתי שהנהגת שעות הקיץ הרגל נפסד שלא יאה למשרתי הציבור. על כן שמחתי מאד כאשר עובדי משרד הבטחון שבראשו עמדתי החליטו שלא לקבל על עצמם סידור עבודה זה. כתבתי להם דבר תודה והוקרה במכתב קצר:

יתכן שעומס העבודה הכריעני בקיץ הבא. בסוף אותו קיץ יצאנו, פולה ואני, לחופשה שבמהלכה ביקשתי שלא יפריעוני כלל. העיתונים דיווחו, כל אחד בדרכו, על חופשתי. "דבר" כתב באופן נייטרלי למדי, ב"חרות" לא שכחו לתבל במעט לעג, ואילו "מעריב" הגדיל והוסיף פרשנות מפוארת על חופשתי. 

בסיום אותה חופשה, שלחתי מכתב תודה לחברת שהם (שירותי הים) ולצוותי האניות בהן נסעתי לצרפת. אכן, התרגשתי מעצם קיומן של ספינות נוסעים מפוארות כל כך שהן כל-כולן ישראליות:

ואתם, קרואים וקוראות – עבדו, אך זכרו גם לנוח מעת לעת, במיוחד כדי לקרוא ספר או שניים ולהשיב כוחות. תעזו, תתמידו, תצליחו!

"מיניתי החבר שמעון פרס לסגן מנהל משרד הבטחון...", עם פטירתו של שמעון פרס

באחד מימי שנת 1940 נסעתי במכוניתי לחיפה. לנסיעה זו הזמנתי את מזכיר הנוער העובד בן ה-17. הנער היה נרגש ושתק במשך רוב הנסיעה. גם אני שתקתי במשך זמן רב ודיברתי אתו מעט על פועלו של טרוצקי ברוסיה הסובייטית. הוא לא השיב אך ראיתי שדברי הותירו בו רושם. הייתה זו פגישתי הראשונה עם שמעון פרס, שלימים היה לאחד האנשים הקרובים אלי ביותר. והנה כשבגר הנער מיניתיהו לתפקיד במשרד הבטחון. כמוני, גם שמעון לא היה איש צבא, אך הוא למד והכיר היטב הכוח הצבאי.
בשנת 1952 מיניתי את שמעון לסגן מנהל במשרד הבטחון ושם הוא החל את דרכו הפוליטית הענפה. ראו את מכתב המינוי שכתבתי:

שמעון היה חבר קבוצת אלומות בזמן הזה ולכן ביקשתי הקבוצה להואיל ולשחררו מעבודות המשק לעבודתו הממלכתית:

בהמשך ראיתי אותו האיש המתאים לקדם מימוש החזון לנגב בהקמת גופי המחקר ומדרשת שדה בוקר:

שמעון ואני הלכנו ביחד דרך ארוכה ומקומו בהיסטוריה של עמנו הוא מקום של כבוד. 
שמעון העז, התמיד והצליח.