‏הצגת רשומות עם תוויות גאולה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גאולה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 11 בנובמבר 2018

100 שנה לתום מלחמת העולם הראשונה: "נכנסתי שוב, לאחר גלות של שלוש שנים ושמונה חדשים, לתל אביב (יפו) אשר ממנה גורשתי 'לתמיד'"


היום מלאו 100 שנים לסיומה של מלחמת העולם הראשונה.
כשפרצה המלחמה הגדולה ישבתי בקושטא (איסטנבול) בהיותי סטודנט למשפטים. עם פרוץ המלחמה גורשתי, יחד עם חברי הטוב יצחק בן-צבי – בתחילה לאלכסנדריה, ומשם לאמריקה. באמריקה הוספתי לפעול למען המטרות הציוניות וגם נישאתי לפולה. אחרי הצהרת בלפור, יזמנו והקמנו הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי. התגייסתי לצבא הבריטי והגדוד הוצב במצרים לאימונים. הנה תמונתי המפורסמת במדי הצבא הבריטי:


בזמן שירותי הצבאי נולדה לי בתי הבכורה, גאולה. ב-6.11.1918 זכיתי לשוב סוף סוף לארץ ישראל, וכתבתי על כך לפולה ולגאולה (המכתב, יש לציין, נכתב ביידיש ותורגם לימים על ידי יהודה ארז):


















הדבר הראשון שעשיתי עם הגיעי לארץ ישראל אחרי תקופה ארוכה כל כך, היה, כמובן, הצטרפות לישיבת מפלגה בתל אביב:





ב-11.11.1918 נסתיימה, כידוע, המלחמה הגדולה. ביומני ציינתי הדבר בקצרה (ה"אליס" הן Allies, מה שכונה לימים "מדינות ההסכמה"):




המלחמה שינתה גורלם של רבים – פרטים ועמים. סיום המלחמה בישר על עידן חדש, עבורי באופן פרטי וגם עבור תנועתנו. חשוב שנזכור, שגורלנו תלוי בתולדות העמים, אך גם במעשינו אנו.

תעזו, תתמידו, תצליחו!

יום רביעי, 2 באוגוסט 2017

"לא בזריקת מרה, לא בקפדנות, אלא בנועם ובתוכחת אהבה כובשת ולא מרגיזה": מעט על הורות


אתם יודעים בוודאי שהייתי מזכיר ההסתדרות ויו"ר הנהלת הסוכנות וגם ראש הממשלה ושר הבטחון. אבל תפקיד אחד בחיי מילאתי בהנאה מרובה, גם אם הוא הציב בפני קשיים גדולים מבכל שאר תפקידיי – אבא. וברשומה זו ארצה לחשוף מעט את החלק הזה בעולמי. אני בוודאי לא יכול להשיא עצה כמומחה להורות, אך אני בהחלט גאה באופן שבו חינכתי בנותיי ובני.

בחורף 1938 שהיתי בלונדון כדי לשאת ולתת עם שלטונות המנדט בענייני היישוב. כרגיל, החלפתי מכתבים על כל בני המשפחה. האמנתי שלהיות אב אין פירושו להפריד בין שאר תפקידיי לתפקיד זה. לרננה בת ה-13 כתבתי הדברים הבאים:







פולה הייתה אמנם זו שהייתה תמיד עם הילדים, אבל גם מרחוק רציתי להנחיל לבנותיי את הדרך להתגבר על המחלוקות ביניהן. אולי גם אתם, כהורים או כאחים, תוכלו למצוא עניין בחלק מהדברים שכתבתי לגאולה בת העשרים:









כאבא, לא האמנתי בהפרדה בין תפקידיי השונים ואף לא הייתה סתירה בין היותי מנהיג מדיני להיותי איש משפחה. אמנם, לא תמיד היה הדבר קל, אבל שמרנו גם מרחוק על קשר הדוק ורציתי שילדיי לא יסתירו דבר ממני, כפי שהשתדלנו גם פולה ואני לעשות.

ולכם אאחל, גם אם הדבר לא קל – תעזו, תתמידו, תצליחו!