"והיה לי עצוב מאד ביום הנצחון השבוע...": לרגל ציון סיום מלחמת העולם השניה

קוראות וקוראים יקרים

היום מציינים באירופה וברחבי העולם סיום מלחמת העולם השנייה. כשנסתיימה המלחמה שהיתי בלונדון בניסיון לקדם ענייננו המשותף להקמת המדינה. ויצמן ואני דחפנו לקידום תכנית בילטמור. סיום המלחמה היה חשוב וסימל תקופה חדשה שייחלנו לה בכל מאודנו, אך בכלל לא הייתה בו שמחה עבורי. הנה דף מיומני מאותם ימים:

לפולה, שנשארה בארץ, כתבתי כעבור כמה ימים על התכניות להמשך, הנסיעה המתוכננת לאמריקה, הדאגה לעמוס המשרת בצבא הבריטי וכמה ידיעות ממחנה הריכוז דכאו. הפעם מצאתי לנכון לפרסם את מכתבי במלואו ואקווה שיותר משתחשיבו זאת לגנותי, תמצאו בו עניין (לחצו להגדלה):

עם כל הקושי והזוועות שנתבררו עם סיום המלחמה, ידעתי שהמבחן האמיתי והמכריע של תנועתנו נמצא לפתחנו כעת. אתם יודעים, בוודאי, שחרף הקשיים והמכשולים עמדנו במשימה והקמנו המדינה.

וגם אתם, קוראים וקוראות – ודאי הצבתם מטרות גדולות לחייכם וודאי יערמו מכשולים בדרככם, אך בכל זאת: תעזו, תתמידו, תצליחו!

"30.08.1920: בצהרים נמול בני וקורא שמו עמוס": על נביאי שקר ונביאי אמת, לרגל יום הולדת בני

בסוף אוגוסט של שנת 1920 נולד בני עמוס, אח קטן לגאולה. הייתי עסוק מאד באותם ימים וכתבתי על כך בקצרה ביומני:

קראתי לבני הוא בשמו של אחד מנביאי האמת של עם ישראל. אני, שפעלתי למען כינון חברת מופת בישראל, ראיתי בנביאי ישראל מצפן מוסרי לעמנו, והדבר מודגש גם במגילת העצמאות. נביאי השקר אולי לא פסקו עד היום. זוהי מלאכה קלה; אולם נבואת האמת והצדק הייתה מיוחדת לישראל והטביעה חותמה במידה לא מעטה על חלק גדול מן המין האנושי והייתה בעיקר מפעלם של נביאי-הכתב, מימי עמוס מתקוע ועד ירמיהו מענתות. 

בהרצאה שנתתי בחוג התנ"ך במדרשת שדה-בוקר ב-8.10.1968, אמרתי הדברים הבאים:

אני מאמין שעלינו לשמוע קול הנביאים ולכן עלינו להיות עם סגולה. לשם כך דרושה לנו ממשלת סגולה, כזו שתעורר כבוד ואמון ביהדות ובטובי עמי העולם. זהו, לדעתי, מוסר ההשכל של התנ"ך ושל ההיסטוריה היהודית מימי-קדם ועד ימינו אנו.

נ.ב.

אם תבואו בימים אלו לצריפי שבנגב, תוכלו לראות התערוכה החדשה ובה תמונות לא רגילות שלי. חלקן תוכלו לראות בקישור הזה. 

ואסיים דברי, שוב, בדברי הברכה בה ברכתי מקימי יטבתה: תעזו, תתמידו, תצליחו!