כמה פעמים בחיי הצטלבה דרכי עם דרכו של עמוס עוז, שנפטר לפני יומיים. בפעם הראשונה, היה הוא נער בן 15 ואני הייתי בימי הראשונים בשדה בוקר. הוא כתב לי מכתב ארוך ונוקב, ואני השבתי לו מכתב. בהיותו אדם צעיר, בן 22, הגיע עמוס עוז, עם כמה מחבריו בני איחוד הקבוצות והקיבוצים, למפגש בלשכתי. שם שאלתיו כמה שאלות אודותיו:
ברשומה זו ארצה לחזור לחלופת המכתבים הראשונה. כתיבתו של עוז הייתה חריפה ונוקבת כבר בגיל צעיר והיא הותירה בי רושם. כאן אביא כמה קטעים ממכתבו וכן את המכתב בשלמותו לטובת הקוראים שאינם סומכים על שיקול דעתי כעורך:
לא השיבותי על כל שאלותיו של עוז הצעיר, אך כתבתי לו מכתב בחזרה:
אני משוכנע שעוז ואני היינו חלוקים בדעותינו בנוגע לעניינים שונים, אך בדבר אחד אני בטוח: הוא קרא את מכתבי ואכן פעל כדי להרבות אור ולעשות עשיה חיובית. ולוואי ויעשו זאת כל קוראי.
תעזו, תתמידו, תצליחו!
