בשנת 1946, קמה ועדת חקירה משותפת לאנגליה ולאמריקה כדי להחליט החלטות הנוגעות לפליטים היהודים באירופה ולשאלת ארץ ישראל. הוזמנתי לשאת דברים בוועדה מתוקף תפקידי כיושב ראש הנהלת הסוכנות, והנה קטע מדברי בפני הוועדה:
"לפני שלוש מאות שנה ומעלה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה "מייפלאואר". היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אניה זאת; היודעים הם כמה אנשים היו באותה אניה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם? והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת "מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים - וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסוואטית - יודע בדיוק באיזה יום הם יצאו, בחמישה עשר בניסן; וכולם יודעים בדיוק, איזה לחם אכלו היהודים: מצות, ועד היום הזה אוכליםיהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמשה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות. ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבא בירושלים, בציון, בארץ ישראל. כך טיבם של יהודים"
אם תרצו להמשיך לקרוא, תוכלו לעיין ב"דבר" מיום 12.3.1946.
אני וחברי לחמנו למען המטרה שלנו בכמה זירות עד שלבסוף הגשמנו את חלומנו והקמנו המדינה. וגם אתם, אם יש חזון בוער בעצמותיכם - תעזו, תתמידו, תצליחו.
