פסח תר"עה (1915) - יציאת ירושלם

היום ברצוני להפליג יותר ממאה שנים אחורה. פסח מתקרב ואני נזכר בחג פסח מוזר אחד בשנת תרע"ה (1915). מספר שנים קודם לכן, הבשיל בי ובחרי רעיון ההתעתמנות – הצטרפות מרצון לאימפריה העות'מנית. אף נסעתי עם ידידי יצחק בן-צבי לקושטא, שם למדנו שנינו משפטים. המלחמה הגדולה עוררה עמה תקווה גדולה עבור מפעלנו בארץ ישראל. בן-צבי ואני עמלנו על הקמת גדוד עברי בצבא העות'מני, אלא שהמהלך לא צלח. יותר משרצו העות'מנים בעזרתנו, הם חששו מהפעליות הציונית שלנו וגרשו אותי עם כמה משותפיי מארץ ישראל. בסופו של דבר הגעתי לאמריקה, אך התחנה הראשונה במסע הייתה מצרים:

לחג פסח יש משמעות היסטורית עמוקה עבור עמנו ועבור תנועתנו. כבר כתבתי דבר משמעות פסח בבלוג הזה.

חג חירות שמח.

"תיתכן תועלת חינוכית, אבל... ", לרגל חגיגות היובל לטלוויזיה החינוכית בישראל

הטלוויזיה החינוכית חוגגת יובל. הדבר הזכיר לי שנות הדיונים על הקמת טלוויזיה ועל אופיה הרצוי. תדי קולק ביקשה להקים טלוויזיה בישראל זמן רב. אני לא הייתי משוכנע שיש צורך בדבר. 

גם אנשי NBC מאמריקה רצו לשכנעני בעד הקמת הטלוויזיה. ביומני כתבתי על זה כך:

אשכול, לאחר התפטרותי, הקים לבסוף הטלוויזיה. אף קיבלתי מכשיר לביתי מתורם אמריקאי. הודיתי לו, אך מעולם לא ריצדה תמונה במכשיר זה.

 המכשיר ממשיך להעלות אבק - תוכלו לבקר בצריפי שבקיבוץ ולהתרשם בעצמכם. 

הזמנה לנשף פורים

קוראי היקרים
המכירים אותי יודעים שאיני איש בדיחה וחידוד (אף כי ניחנתי בחוש הומור ובלשון חדה - שאלו את "האיש היושב ליד חבר הכנסת באדר"). פורים אינו החג החביב עלי ביותר, אך נתבקשתי על ידי פולה אשתי להזמינכם לנשף פורים. זכרו לרכוש כרטיסים למען מטרה נעלה וזכרו להתחפש בסגנון שנות התשעים (של המאה הי"ט כמובן). תוכלו למצוא הפרסום ב"מעריב":

"אחרי קרוב לאלפיים שש מאות ושבעים שנה, שבה אילת להיות נמל ישראלי..."

שלום לקוראי היקרים
לפני ימים אחדים ציינתם בוודאי כיבוש אילת ב"מבצע עובדה". ראיתי חשיבות עליונה בכיבוש אילת והיום ברצוני להביא אליכם ממילותיו של הסופר והאדם היקר יזהר סמילנסקי. הדברים אולי לא קצרים כמו שנהוג במברקי הטוויטר שלכם, אך בוודאי תסלחו לי על שלא אקצץ מדברי הסופר:

ומה דעתכם - היה או לא היה?

תדע כל אם עבריה: לרגל יום האישה הבין-לאומי

כאשר תציינו השבוע את יום האישה הבין-לאומי, זכרו המאמץ שלי ושל חברי בימי ראשית המדינה ועוד קודם לכן לשיווי זכויותיה ומעמדה של האישה. לא אכחיש - יתכן שהדברים שתקראו מיד יעלו בכם רוגז, אך אני עומד מאחורי דברים אלו ומקדיש אותם לזכר אמי האהובה.

שמחתי מאד שהעברנו החוק ברוב גדול. תוכלו לקרוא על כך בדבר ובמעריב.

בטוחני כי מצבה של האישה בישראל אחרי מותי השתפר עוד לאין שיעור. האמנם כך הוא הדבר?

51 שנים לטיסתו הראשונה של אייבי נתן למצרים

תמיד תמכתי בכינון יחסי שלום עם שכנינו וכבר ב-1950 כתבתי כך:

 

לפני 51 שנים בדיוק יצא אייבי נתן במטוסו הפרטי למצרים, שם רצה להיפגש עם נאצר ולקדם השלום. מובן, לא ראיתי במעשה זה הדרך הנכונה, אך לא הבינותי מדוע משמיצים אותו כל-כך. פרסמתי ב"דבר" מכתב תמיכתי בו:

לכבוד יום ההולדת ה102 לנתן אלתרמן

היתה וישנה תיאוריה, שאין לספרות ולשירה "טהורה" ענין למאורעות היום - אלא לאהבה, לשמש, לכוכבים, לגורל, לעצב, לשמחה, לחיים, למוות בהפשטתם. אני רואה אחד מגילויי גדולתך הספרותית והשירית שאתה נזקק דווקא לעניני דיומה ואתה מצליח מאין כמוך לתת להם ביטוי מוצק, פיוטי, קוסם ומעלה כאשר לא עשה זאת אף אחד ממשוררינו (עד כמה שידיעתי מגעת), ולא נגרע לפי עניות דעתי מיפיו וחנו ושיריותו האמתית ובת-הקיימה של שירך על-ידי המגע המידי, הקרוב והבלתי אמצעי של ההופעה או המאורע שאתה הופך בקסם המוסתורי של עט המשורר לפנינה ספרותית. בזאת אני רואה לא כושר פיוטי יחיד במינו, אלא תכונה אנושית נעלה של אדם החי בכל רמ"ח אבריו ונימי נפשו את החיים מסביבו כשהם רוטטים בהתהוותם ועשייתם ללא רווח ומרחק זמן ומקום- וכאלכימאי מומחה הוא הופך מטבעות פרוזאיות וכאילו זולות אלה לאבנים יקרות שזהרם לא כהה לשנים רבות (חוששני להגיד לנצח, - כי זהו מושג לא נתפס במוחי). ואני רואה בשירתך מזיגה בלתי שכיחה של כושר אמנותי עצום עם אישיות גדולה ונפלאה הערה מעין כמוה למעשה הנעשה יום יום, ויודעת לתפוס במהירות אינטואיטיבית חשיבותו או הפסדו, ולגבש תפיסה זו בשפת-קסמים המובנת אפילו להדיוטים כמוני.

מתוך: הזקן והעם, עמד 64.