לכבוד פתיחת שנת הלימודים: יש לחנך המורים תחילה

חיפה, 10.1957

למר דוד בן-גוריון היקר והנכבד שלום.

[…] ככל שאנו מתרחקים מהתקופה ההיא, כן אנו מתעלמים מתפקידנו – הגשמת רעיונותיהם של הנביאים […] עתה הגיעה השעה לחנך ולהחדיר לנוער, כבר מגיל רך, את תפקידו ויעודו של עמנו במשפחת העמים. ולצערי הרב, בתי ספר שהם כור ההיתוך לנוער, אינם ממלאים את תפקידם, אינם מחנכים את הנוער לאידיאות […] תלמיד המסיים בית ספר הינו ריקני לגמרי, לבו ומחשבתו נתונים לעניינים של מה בכך, נסחף לזרם החיים שמשם ודאי לא יספוג אמונה זו […] רק על ידי חנוך וחנוך נאות נוכל לבצע יעודנו.

בברכה נאמנה

דוד הנדל

שדה בוקר 14.10.1957

למר דוד הנדל – שלום רב.

קיבלתי מכתבך ואני מסכים לכל דבריך, אולם איני בטוח אם כל המורים שלנו מוכשרים ומסוגלים להיות מחנכים בכלל (בלי ספק אתה יודע ההבדל בין לימוד ובין חינוך) ומחנכים ברוח הרצויה לך וגם לי – בפרט.

ויש לחנך המורים תחילה.

בכבוד רב

ד. בן-גוריון

1962: שבדיה – אומה לא גדולה שידעה ליצור חברה איתנה

19.3.1962

טיוטת ברכת רוה"מ לרוה"מ שבדיה בהגיעו לשדה התעופה

[…] עונג מיוחד הוא לברכך כראש הממשלה של אומה לא גדולה שידעה ליצור חברה איתנה מושתתת על עקרונות הדמוקרטיה והצדק הסוציאלי.

[…] לא שכחנו את החסד שעשו בני ארצך לאחינו שנמלטו על נפשם מהשואה הנאצית, עת קיבלה ממשלת שבדיה תחת חסותה את יהודי דנמרק שהגיעו לחופיה באותם הלילות האפלים של אוקטובר 1943. אסירי תודה אנו לכל אשר עשיתם למען יהודים אלה.

אני תקווה שבביקורכם כאן, על אף היותו כה קצר, יותן לכם לעמוד על מהותו ועיקרו של מפעלנו ועל המאמצים אשר משקיעים תושבי הארץ במטרה להפוך מדינתם לבית להמונים שבאו אלינו במשך 14 שנות עצמאותנו ושעוד מוסיפים לבוא.

מובטחני שביקור זה יביא להידוק נוסף על קשרי הידידות הקיימים בינינו.

בן-גוריון: אלתרמן כותב בכשרון רב על מאורעות היום

לרגל יום הולדתו ה-99 של נתן אלתרמן, שחל השבוע.

17.9.63

הבוקר באו אצלי רבקה גובר ואישה לברכת ראש השנה ומבלי שנדברו באו באותו רגע (בהליקופטר) שמעון פרס והזז […]  הזז התאונן על חוסר קריאה בקרב הנוער. אמרתי שספר טוב - קוראים, והראיה ספרו של דב יוסף "קריה נאמנה" שנמכרה יותר משלושים אלף אכסמפליארים. דעת הזז שאין הסופר יכול לכתוב אלא אחרי מרתק הגון לאחר המאורעות - דוגמה טולסטוי, גוגול ועוד. מסופקני אם זה נכון. אלתרמן כותב בכשרון רב על מאורעות היום. 

אוגוסט 1948 - ירושלים תחת משטר צבאי

כ"ו תמוז תש"ח 2.8.1948

בתוקף החלת שלטון צבא-הגנה לישראל בשטח המוחזק של ירושלים, אני דוד בן גוריון, שר הביטחון, ממנה בזה בשם הפיקוד העליון של צבא-הגנה לישראל את ד"ר דב (ברנרד) יוסף להיות מושל צבאי בשטח המוחזק של ירושלים.

דוד בן-גוריון

שר הביטחון

אין האדמה, לדעתנו, חפץ שקונים ומוכרים אותו

[…] אין האדמה, לדעתנו, חומר לפרקמטיה וספסרות, חפץ שקונים ומוכרים אותו. האדמה היא יסוד הקיום האנושי, היא פיקדון קדוש שהופקד בידי אנוש לשמרו ולעבדו. אין להזניחה ואין לפגמה – להיפך, יש להפרותה, להשביחה, לשמור עליה כעל בבת-עין. ואנו מנסים לעשות זאת במיטב יכולתנו – וכמדומה שעשינו זאת בלי כשלונות רבים

דבר ישראל בארצו

עדות בפני הועדה האנגלית-אמריקנית, 11 במרס 1946

(במערכה ד, עמ' 60)

עוד בנושא: הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל אושרה בוועדה

גדי טאוב על הפרטת הקרקעות

כ' תמוז, יום מותו של הרצל: היום הקודר והעגום ביותר בחיי

17.8.1955

אדון נכבד,

[...]

אתה אדון בן-גוריון אינך יודע ולא כלום על נושא זה. במקרה זה בכונה או לא הנך פוגע בזכרו של גדול היהודים בהתפתחותנו ההיסטורית.

אתה לא ראית את הרצל ולא שמעת את קולו. לפי שמיעה או לפי מה שקראת נודע לך כי הרצל "בגד". זו היא דיבה! [...]

שלום

לוי חזקיה

ירושלים, כז' באלול תשט"ו

14 בספטמבר 1955

למר לוי חזקיהו - שלום וברכה.

[...] אהבתך והערצתך להרצל [...] משותפת גם לי, ואם כי הייתי נער צעיר במות הרצל - היה יום זה בשבילי היום הקודר והעגום ביותר בחיי, כאילו נחרב עלי כל עולמי. אבל מהרגע הראשון התנגדתי להצעת אוגנדה, והצעה זו דחפה אותי לעלות בהקדם לארץ. לא חשבתי שהצעת אוגנדה היא "בגידה" כי ידעתי שהצעה זו נבעה מתוך חרדתו העמוקה של הרצל לגורל היהודים, אבל מותר להתנגד גם להצעה של מנהיג גדול [...]

בכבוד רב

ד.בן-גוריון

וכך מתאר בן-גוריון בזכרונותיו את מותו של הרצל:

בקיץ 1904 נדהמה עיירתנו מבשורת איוב: מת הרצל. קשה לתאר ששים ושש שנה אחרי האסון, מה היתה המהלומה הזאת בשבילנו [...] אני הייתי מדוכא עד היסוד - כאילו חשך עולמי וניטל אור חיי [...] במכתב מליצי ששלחתי שבועים אחרי הבשורה הרעה לחברי ש.פוקס [...] הבעתי מקצת הרגשות שאפפו אותי [...]

ורשה, ד' באב, ז לקונגרסים

לא יקום עוד איש נפלא כזה המאחד בקרבו את גבורת המכבי עם מזימות דוד, אומץ לב רבי עקיבא, המת ב'אחד' וענוות הלל, את יפי רבי יהודה הנשיא ואהבת-אש של ר' יהודה הלוי; רק פעם במשך אלפי שנים ייולד איש-פלאים כזה; כגדול הים - גודל אבידתנו...

ובכל זאת הנני כיום, יותר מתמיד, מאמין ובטוח בנצחוננו. ברור לי כי יש יום - והוא לא רחוק - ושבנו לארץ הנפלאה [...]

זכרונות א, 14-15

עוד על המילה 'את': יש בה בזבוז מרץ, נייר, דיו, דפוס והוצאות

י"ג טבת תשי"ג

31 בדצמבר 1952

למר י. פרץ שלום וברכה.

[...] ואשר למלת היחס "את" המסכנה. כליה - חס ושלום. אולם ברוב הגדול של המקרים היא מיותרת בהחלט, והראיה, מאות פסוקים מהתנ"ך, שמשמיטים "את", אם כי באותם הביטויים יש "את" בהזדמנויות אחרות [...]

ובכל מקום שאין "את" חסרונה לא מורגש כלל, סימן שאין בה צורך, אלא במקרים מועטים שאפשר לטעות בנושא ובנשוא. ובכל מלה מיותרת - יש בזבוז מרץ, נייר, דיו, דפוס והוצאות [...]

נסה לקרוא: "בראשית ברא אלהים השמים והארץ" - ותראה שלא חסר כאן כלום.

חכמינו הרגישו בדבר ור' עקיבא היה משום כך דורש תלי תלים של הלכות על "את" כשם שהוא עשה זאת על "אך" ו"גם". סימן ש"את" אינו נחוץ לגופו.

בכבוד רב

ד. בן-גוריון

כ"ט בחשון תשי"א

3 בנובמבר 1950

למר יצחק אבינרי

אדוני הנכבד,

שמתי לב למאמרך ב"על המשמר" [...] יודע אני בקיאותך המפליאה בלשוננו ובדקדוקה, וזו תהא העזה רבה מצדי לחלוק על דעתך, ואעפ"כ נראה לי שהמלה "את" היא מיותרת [...]

יכתוב כל איש לפי טעמו. ברור לי שמותר לכתוב בלי "את" כשם שמותר להוסיף "את", אם כי הוא מיותר.

בהוקרה רבה

ד. בן-גוריון