יום חמישי, 11 בפברואר 2010

לכבוד יום המשפחה: המדינה כולה חייבת בכבוד האמהות

לכל אחד מאתנו היתה אם – וכל איש יודע שלא היתה נפש יקרה, אהובה ונאמנה בחייו כמו האם […] עלינו להפחית במידת יכולתנו צער גידול בנים וכאבי אמהות. לא רק הבן חייב בכבוד האם – אלא המדינה כולה, החברה כולה, חייבת בכבוד האמהות ובזכות האם

[…] אלא שיש לזכור גם דבר שני?: האישה אינה אישה בלבד, היא גם אישיות, בדיוק כמו הגבר. ולאישיות זו מגיעות כל הזכויות וכל החובות המגיעות לאישיותו של הגבר – מלבד אלו המתייחסות לאמהות. מעבר לאמהות – דין האישה כדין אדם, ואין לגרוע ממעמדה, מזכויותיה, מחובותיה במלוא הנימה. האישיות היא מטרה לעצמה, ולא רק אמצעי לדבר אחר. ולאישיות זו יש זכויות וחובות, ואין הבדל בנידון זה בין איש ואישה.

(דוד בן-גוריון, דברי תשובה לחוק שירות הביטחון

הישיבה השבעים ושש של הכנסת הראשונה, י"א אלול תש"ט, 5.9.1949)

יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

העולם צמא לחברה חדשה. מאיתנו לא ייבצר הדבר לבנותו

בעקבות פרסום דו"ח עמותת אדוה על הפערים החברתיים בישראל:

במאזן הכוחות העולמי מדינת ישראל היא כמעט כמות מבוטלת. ואין בידנו להכריע הכף בזירה הבינלאומית, אבל יש בידינו להראות לעולם דרך חיים חדשה, שהיא גם מורשת חזון נביאינו וגם מבצע טובי חלוצינו מאז החילונו לבנות הבית השלישי.

ניצור חברה בלי ניגודים פנימיים; חברה המבטלת את הסדרים המפלגים אותה: חלק החי חיי מותרות ושפע, וחלק החי חיי מחסור ועוני; חברה ההורסת המחיצה בין עבודת הרוח ובין עבודת הגוף; חברה שהורסת המחיצה בין הקנין ובין העבודה.

[…] העולם כולו צמא לחזון חיים חדשים, לחזון חברה חדשה. מאתנו לא ייבצר הדבר לבנותו.

מעמדנו בעולם, בעם היהודי, בתוכנו אנו – תלוי באמון ובכבוד שנצליח לעורר, בתוכנו אנו ומחוצה לנו. לא נתחרה בעמים אחרים ולא נשתוה אליהם בעושר, בכוח, במספר; בכל אלה הוגבלנו וצומצמנו בגזירת ההשגחה ההיסטורית, אין בידינו לקרוע רוע הגזירה. בדבר אחד אנו מסוגלים לעלות על כל עם אחר: בעיצוב חברה חדשה.

בהקמת המדינה עלינו על הר תלול. אין לנו עוד הברירה לעמוד במקומנו: או שנתגלגל במורד עד לתהום, או שנתקדם במעלה ההר עד הפיסגה.

קאריירה או שליחות? נאום דוד בן-גוריון בכנס תלמידים, שיח מוניס

10 ביוני 1954

חזון ודרך ה, עמ' 213-214

יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

פולמוס ללא פשרה על מעמד הדת במדינה – חומר נפץ לאומי

ישראל היא מדינה דמוקראטית, ולא יתואר קיומה בלי משטר דמוקראטי הבנוי על חירותם והכרעתם החופשית של תושביה. יש אדוקים המאמינים בתום לב שיבוא יום והקב"ה יטהר לב העם וכל יהודי יהיה מאמין וחרד כמוהם. ויש חפשים שבטוחים כי הזמן יעשה מה שלא עשה השכל, ובימים יבואו כולם יהיו כמוהם.

[...] הסידור הקיים הוא פרי פשרה, שאין בה כמובן להניח כל הדעות, כדרכה של פשרה; פשרה זו נתקבלה לשם מניעת מלחמת הדת, גם מלחמה לדת וגם מלחמה בדת, העלולה לפגוע קשות במיזוג הגלויות, העומד ברומה של המדינה. התמדת הפשרה מותנית במידת הסובלנות והכבוד ההדדי שבעלי השקפות מנוגדות בעניני דת ורוח מסוגלים לגלות מתוך אהבת ישראל משותפת. מעמד ממלכתי למשרד רבנות במדינה שהתחייבה על חופש מצפון ודת, ושיש בה גם מפלגות דתיות הנושאות נפשן לשלטון הדת, וגם אוהבי מסורת וחרדים השוללים שלטון הדת וגם ציבור רחב של חופשים בדעות, - הוא שדה מוקשים שההליכה בו אינה מובטחת מפגעים וסכנות.

[...] כשרון פשרה הוא תנאי חיוני לקיום של כל ציבור, ארגון ומדינה. גם מדינה מבוססת ויציבה זקוקה לכשרון הפשרה בענינים שאינם מחייבים הכרעה דחופה וסופית. מדינת ישראל זקוקה לכשרון זה פי כמה [...] פולמוס ללא פשרה על מעמד הדת במדינה או נסיונות של כפיה בעניני הדת עלולים לשמש חומר נפץ לאומי, ובמקרה הטוב ביותר, יעכבו תהליך ההתמזגות הפנימית.

נצח ישראל, חזון ודרך ד, עמ' 280-277

יום ראשון, 29 בנובמבר 2009

כ"ט בנובמבר 1947: "רשימת המכולת" של בן-גוריון

יומן בן-גוריון

ט"ז כסלו

29 בנובמבר 1947

יום שבת

 

נפלה הכרעה 33: 13: 10

ממשלה חוקה
שם משפט
בירה נמלים
תקציב שדות תעופה
משטרה מחוזות
משדר כספים
צבא מטבע
שרותים המנון
פקידות  

 

נפלה ההכרעה

עוד על כ"ט בנובמבר באתר הכנסת

יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

מתוך צוואתו של דוד בן-גוריון

  צ ו ו א ה

אני הח"מ, דוד בן גוריון, ברצוני לקבוע מה ייעשה ברכושי, לאחר מותי, מצווה בזה:

א. ברצוני שביתי בתל-אביב, והספריה והרכוש המצויים בו, למעט חפצים וכלים אישיים, ישמשו כספריה וכמכון למחקר תולדות הקמת-המדינה ומלחמת השחרור. כן בקשתי כי מקום מגורי בשדה בוקר והספריה הנמצאת במקום, יישמרו וישמשו לאותן המטרות.

בקשתי היא שממשלת ישראל תקבל על עצמה האחריות לקיום משאלותי אלה, ולצורך זה אני מוריש לה את הרכוש הנ"ל.

[…]

 

00001772700010000177270002

רעיונות לטקס ליום בן-גוריון באתר המכון למורשת בן-גוריון

יום שלישי, 3 בנובמבר 2009

השבוע לפני 92 שנה, הצהרת בלפור. בן-גוריון: אין ארץ נקנית לעם אלא ביסורי עבודה ויצירה

הפלא הגדול קם ויהי. הגדולה שבמעצמות, אשר חיל צבאה הולך ומתקרב לשערי ירושלים, הכריזה רשמית על 'יסוד בית לאומי לעם העברי בארץ-ישראל' […]

אחרי 35 שנה של מפעל חלוצי בארץ*, שהוכיח בעליל את כשרון העם היהודי לקומם הריסות ארצו; אחרי 20 שנה של הסברה לאומית ופוליטית […] – הכריזה האדירה שבמדינות העולם שהיא מכירה רשמית בקיום האומה העברית ומתחייבת לסייע להקמת ביתה הלאומי בארץ-ישראל.

אנגליה לא החזירה לנו את הארץ […] אין ארץ נקנית לעם אלא ביסורי עבודה ויצירה, מאמצי בנין והתיישבות. אנגליה הגדילה לעשות: היא הכירה בקיומנו כאומה פוליטית ואישרה את זכותנו לארץ. העם העברי בעצמו חייב להפוך זכות זו לעובדה חיה וקיימת, חייב בגופו ובנפשו, באונו ובהונו להקים את ביתו הלאומי ולבצע את גאולתו הלאומית עד תומה.

מתוך מאמרו של בן-גוריון בעיתון 'פועלי ציון', נובמבר 1917

*בזכרונותיו כותב בן-גוריון כי ציין 35 שנה של מפעל חלוצי מהקמת ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה ב-1882, אולם "בלי כל יסוד התעלמתי אז מיסוד פתח תקווה […] כי פתח תקווה הוקמה ב-1878, ומיסוד מקוה ישראל שהוקמה ב-1870

יום ראשון, 1 בנובמבר 2009

יוני 1967: בן-גוריון על 'נאום הר הצופים' של רבין: זה היה יותר מנאום מוצלח

שדה-בוקר, 28.6.1967

יצחק יקר -

בנסעי הנה שמעתי במכונית נאומך באוניברסיטה לאחר קבלת תואר ד"ר כבוד. בצדק הדגשת התגאותך במפקדים ובחיילים של צה"ל, אולם אני גם התגאיתי בנאומך. לא במקרה מחאו לך כף יותר מכל "המתוארים" האחרים. עד היום, אם איני טועה, לא שמעתיך נואם, אולם זה היה יותר מנאום מוצלח. זכית להיות רמטכ"ל בשעות הגדולות ביותר של צבאנו המפואר – ואמנם ראוי אתה לכך.

שלך,

ד. בן-גוריון

תגובה על נאום הר הצופים

עוד על 'נאום הר הצופים'