הזמנה לנשף פורים

קוראי היקרים
המכירים אותי יודעים שאיני איש בדיחה וחידוד (אף כי ניחנתי בחוש הומור ובלשון חדה - שאלו את "האיש היושב ליד חבר הכנסת באדר"). פורים אינו החג החביב עלי ביותר, אך נתבקשתי על ידי פולה אשתי להזמינכם לנשף פורים. זכרו לרכוש כרטיסים למען מטרה נעלה וזכרו להתחפש בסגנון שנות התשעים (של המאה הי"ט כמובן). תוכלו למצוא הפרסום ב"מעריב":

"אחרי קרוב לאלפיים שש מאות ושבעים שנה, שבה אילת להיות נמל ישראלי..."

שלום לקוראי היקרים
לפני ימים אחדים ציינתם בוודאי כיבוש אילת ב"מבצע עובדה". ראיתי חשיבות עליונה בכיבוש אילת והיום ברצוני להביא אליכם ממילותיו של הסופר והאדם היקר יזהר סמילנסקי. הדברים אולי לא קצרים כמו שנהוג במברקי הטוויטר שלכם, אך בוודאי תסלחו לי על שלא אקצץ מדברי הסופר:

ומה דעתכם - היה או לא היה?

תדע כל אם עבריה: לרגל יום האישה הבין-לאומי

כאשר תציינו השבוע את יום האישה הבין-לאומי, זכרו המאמץ שלי ושל חברי בימי ראשית המדינה ועוד קודם לכן לשיווי זכויותיה ומעמדה של האישה. לא אכחיש - יתכן שהדברים שתקראו מיד יעלו בכם רוגז, אך אני עומד מאחורי דברים אלו ומקדיש אותם לזכר אמי האהובה.

שמחתי מאד שהעברנו החוק ברוב גדול. תוכלו לקרוא על כך בדבר ובמעריב.

בטוחני כי מצבה של האישה בישראל אחרי מותי השתפר עוד לאין שיעור. האמנם כך הוא הדבר?

51 שנים לטיסתו הראשונה של אייבי נתן למצרים

תמיד תמכתי בכינון יחסי שלום עם שכנינו וכבר ב-1950 כתבתי כך:

 

לפני 51 שנים בדיוק יצא אייבי נתן במטוסו הפרטי למצרים, שם רצה להיפגש עם נאצר ולקדם השלום. מובן, לא ראיתי במעשה זה הדרך הנכונה, אך לא הבינותי מדוע משמיצים אותו כל-כך. פרסמתי ב"דבר" מכתב תמיכתי בו:

לכבוד יום ההולדת ה102 לנתן אלתרמן

היתה וישנה תיאוריה, שאין לספרות ולשירה "טהורה" ענין למאורעות היום - אלא לאהבה, לשמש, לכוכבים, לגורל, לעצב, לשמחה, לחיים, למוות בהפשטתם. אני רואה אחד מגילויי גדולתך הספרותית והשירית שאתה נזקק דווקא לעניני דיומה ואתה מצליח מאין כמוך לתת להם ביטוי מוצק, פיוטי, קוסם ומעלה כאשר לא עשה זאת אף אחד ממשוררינו (עד כמה שידיעתי מגעת), ולא נגרע לפי עניות דעתי מיפיו וחנו ושיריותו האמתית ובת-הקיימה של שירך על-ידי המגע המידי, הקרוב והבלתי אמצעי של ההופעה או המאורע שאתה הופך בקסם המוסתורי של עט המשורר לפנינה ספרותית. בזאת אני רואה לא כושר פיוטי יחיד במינו, אלא תכונה אנושית נעלה של אדם החי בכל רמ"ח אבריו ונימי נפשו את החיים מסביבו כשהם רוטטים בהתהוותם ועשייתם ללא רווח ומרחק זמן ומקום- וכאלכימאי מומחה הוא הופך מטבעות פרוזאיות וכאילו זולות אלה לאבנים יקרות שזהרם לא כהה לשנים רבות (חוששני להגיד לנצח, - כי זהו מושג לא נתפס במוחי). ואני רואה בשירתך מזיגה בלתי שכיחה של כושר אמנותי עצום עם אישיות גדולה ונפלאה הערה מעין כמוה למעשה הנעשה יום יום, ויודעת לתפוס במהירות אינטואיטיבית חשיבותו או הפסדו, ולגבש תפיסה זו בשפת-קסמים המובנת אפילו להדיוטים כמוני.

מתוך: הזקן והעם, עמד 64. 

קיבוץ גלויות הוא אחד השלבים האורגניים המהווים תהליך של התגשמות הציונות הסוציאליסטית. אין כל טעם ואין כל תוכן ממשי בשאלה אם קיבוץ גלויות קודם לסוציאליזם או קודם לציונות. אם במלה ציונות אנו מבינים גמר ההגשמה הציונית - אז בוודאי שיש להגיד שקיבוץ גלויות קודם לציונות. הוא הדין בסוציאליזם: אם במושג זה מבינים גמר ביצוע המשטר הסוציאליסטי - הרי קיבוץ גלויות קודם בזמן, אבל אינו קודם במובן שזה נדחה מפני זה. כי קיבוץ גלויות הוא צורך הגשמת הציונות כשם שהוא צורך הגשמת הסוציאליזם. כשהמוני יהודים מדוכאים ומושפלים, עוברים מעבדות לחירות ומחיים תלושים ועקרים לחיי-עבודה ובונים משק פועלי - בחקלאות, בחרושת ובתחבורה - הרי זה תהליך התגשמות הסוציאליזם

דוד בן-גוריון 19-8-1950

חזון ודרך ב' 274

מתוך עדותו של דוד בן-גוריון לפני הוועדה האנגלו-אמריקאית (1946)

בשנת 1946, קמה ועדת חקירה משותפת לאנגליה ולאמריקה כדי להחליט החלטות הנוגעות לפליטים היהודים באירופה ולשאלת ארץ ישראל. הוזמנתי לשאת דברים בוועדה מתוקף תפקידי כיושב ראש הנהלת הסוכנות, והנה קטע מדברי בפני הוועדה:

"לפני שלוש מאות שנה ומעלה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה "מייפלאואר". היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אניה זאת; היודעים הם כמה אנשים היו באותה אניה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם? והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת "מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים - וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסוואטית - יודע בדיוק באיזה יום הם יצאו, בחמישה עשר בניסן; וכולם יודעים בדיוק, איזה לחם אכלו היהודים: מצות, ועד היום הזה אוכליםיהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמשה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות. ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבא בירושלים, בציון, בארץ ישראל. כך טיבם של יהודים"

אם תרצו להמשיך לקרוא, תוכלו לעיין ב"דבר" מיום 12.3.1946. 

אני וחברי לחמנו למען המטרה שלנו בכמה זירות עד שלבסוף הגשמנו את חלומנו והקמנו המדינה. וגם אתם, אם יש חזון בוער בעצמותיכם - תעזו, תתמידו, תצליחו.